סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פשוט אני...

לפני 7 חודשים. 14 בספטמבר 2023 בשעה 11:27

אני מדברת עם כמה גברים במקביל, המחשבה שכרגע יש כמה גברים שמתחרמנים בגללי פשוט מרטיבה אותי יותר.

תמונות, סרטונים, גניחות...אלוהים כמה אני רוצה את זה עכשיו!

את כולם, את כולם ביחד.

השרמוטה של כולם, לקבל זין בכל חור שלי, להיות חור, לא אכפת לי מי הם, זה לא משנה, כרגע כל אחד יכול לזיין אותי...

השמות האנשים הכל נעלם, יש רק להיות חור, כלבת זרע.

 

מה לא בסדר איתי? למה הרצון הזה לא נעלם? 

 

כמה שאני מנסה לשלוט בזה יותר אני הופכת להיות יותר רעבה

ועכשיו? עכשיו אני מורעבת...

 

לפני 9 חודשים. 18 ביולי 2023 בשעה 1:52

כבר שבוע שמתחשק לי בורקס.

ספציפית חשק מטורף לבורקס תפוח אדמה,כזה שבדיוק לפני כמה דקות יצא מהתנור והוא רותח ולא מפסיקים לעשות עליו פווו והביס עדין חם אבל טעים ופריך בפה והמילוי של התפוח אדמה מאוזן בדיוק נכון...

שבוע,שבוע שיש לי חשק מטורף לבורקס, כזה שלא עובר ולא מוחלף בחשק אחר...

בורקס כמו שאמא שלי הייתה מכינה לנו בימי שישי.

כל יום שישי מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי הייתה מכינה בצהריים של יום שישי שניצל ובורקס תפו"א, לפעמים במקום שניצל או בנוסף לשניצל היו מאכלים אחרים.

אבל הבורקס הבורקס אף פעם לא השתנה...

הייתי חוזרת מבית ספר ומכינה צלחת עם מה שהיה ו2 בורקס, אמא שלי הייתה יושבת איתי קצת, צוחקת וגוערת בי שעוד פעם לכלכתי את הבגדים ואז תמיד היא הייתה הולכת לישון צהריים ולמרות שהיו עוד אנשים בבית ושיש לי עוד אחיות בבית, הבית איכשהו תמיד היה שקט בשעות האלה ביום שישי...

כאילו פשוט הנמיכו את הווליום ויכולתי להרגיש שזה שישי...

הייתי יושבת במטבח או בסלון עם צלחת שניצל ובורקס וקוראת את כל העיתונים של שישי או מנסה לקרוא את העיתונים של שישי בימים שהייתי קטנה מידי לקרוא כל כך טוב... 

עברו שנים,כמעט עשור מאז שאכלתי פעם אחרונה בורקס ביום שישי,עבר פחות מעשור מאז שאמא שלי כבר חולה מידי ולא יכולה להכין בורקסים ביום שישי.

 

רק היום הבנתי שזה בכלל לא היה חשק לבורקס, זה היה חשק לתחושה...

חשק להרגיש שישי כמו פעם, חשק להרגיש את השקט הזה ואת המשפחתיות הזאת שהייתה קיימת רק לשעתיים בימי שישי בזמן שכולם שבעים בצהריים מבורקס.

 

אוהד הביא בורקס קנוי בצהריים, לא היה תחושה של שישי ולא תחושה של משפחה...

 

אני מתגעגעת.

לפני שנה. 20 בינואר 2023 בשעה 2:40

אני לא מצליחה לנשום, המשקל של הכל מוחץ אותי ואני לא יכולה לנשום.
אחותי גוססת ואני אפילו לא מבינה מה אני מרגישה לגביי זה.
המשקל של זה הוא עצום ואני לא יודעת אם אני מנסה להיות חזקה כרגע או פשוט בוחרת לנסות להתרחק מזה עד כמה שאפשר כדי לא להימחץ מתחת לזה.
השיחה שהייתה לי עם אחותי השנייה על זה הייתה פשוט מרסקת, היא אומרת שהלב שלי סגור ושאני לא נותנת לאף אחד יותר להתקרב וזה שאני בוחרת לא להגיע זה רק אינדיקציה לכמה אני לא רגישה ומנותקת.
הלב שלי לא סגור, הלב שלי שבור, מדמם, אני לא רוצה להגיע ולראות אותה ככה, אני לא רוצה לזכור אותה ככה.
זה לא אחותי, זה קליפה של משהו, אבל זה לא אחותי.
הכל מרגיש יותר מידי, כבר כמה שנים של סיוטים מוחשיים שקורים אחד אחרי השני.
זה אף פעם לא נגמר.
אבל אני חושבת שהפעם נגמר לי הכוח.

לפני שנה. 22 באוגוסט 2022 בשעה 1:29

*השם של הגברבר בסיפור הוא אוז, לא עוז, זה לא טעות כתיב זה השם שההורים שלו נתנו לו מסיבה עלומה ולא ידועה.

**הפוסט הזה ארוך במיוחד, שלא תגידו שלא אמרו לכם קודם...


הכל התחיל ונגמר בזה שאני עקשנית מידי, חרמנית מידי ודפוקה בדיוק במידה הנכונה להרוס דברים.(אבל להרוס דברים זה סיפור לפעם אחרת).
זה היה לפני שנים ואני לא זוכרת איך בכלל קראו לו, אני לא בטוחה שאני אפילו זוכרת איך הוא נראה.
חזרתי מהמקלט של יקיר לבית של ההורים בסביבות 2 בלילה, הליכה של רבע שעה בירידה.
אני לא זוכרת הרבה מאותו הלילה רק שמישהו ניגש אליי והתחיל בשיחה והשיחה הייתה מעניינת והוא היה די חמוד.
החלפנו מספרי טלפון ואמרנו שנדבר בהמשך השבוע...
הוא התקשר יום אחרי וקבענו להיפגש, לא רציתי דייט נורמלי, מעולם לא הייתי בקטע של דייטים במסעדות או איזה סרט רנדומלי.
אני חושבת שהעדפתי ללכת לטייל, או שזה הייתה הצעה שלו בכלל, אני לא באמת זוכרת.
השיחה הייתה יותר מנחמדה, גישושים ראשונים, ההתלהבות החדשה הזאת...
בשלב מסוים הוא דיבר על נושא רנדומלי כלשהו וכל מה ששמעתי בראש זה את הקול המוכר הזה שרעב למשהו אחר...
לפני שהספקתי לחשוב על מה שאני אומרת...
"אני ממש נהנת לדבר איתך, אבל אני מעדיפה שתשמע אותי גונחת"
אין לי זיכרון של תגובה מילולית ממנו,אבל המבט שלו, היה לו מבט כל כך מאוכזב.
סתמתי, מה אני יכולה להגיד?
החלק הרעב שלי דפק את זה וגם לא קיבל את מה שהוא רצה...
זאת הייתה שתיקה מביכה ממש ואז..
אני רוצה להכיר לך את החברים שלי, 2 שמות רנדומלים ואוז(את השם שלו אני זוכרת מעולה).
המבט שלו היה לא ברור, לא הצלחתי להבין מה הוא מרגיש.
אבל התחלתי במשהו והאגו שלי חייב לגמור את מה שהתחלתי.
"סבבה,אתה רוצה לדבר איתם עכשיו?"
הוא הוציא את הפון וחייג, כמה משפטי הלוך חזור בינו לבין הצד השני.
טוב שנלך? יש ישיבה אצל אוז והוא הזמין גם אותך.

זה היה בניין ישן, מהפלא ההנדסאי שאף אחד עוד לא יודע איך הוא לא קורס.
הדלת נפתחה ונכנסנו לתוך דירת רווקים ממוצעת, כמויות הוודקה רד בול שהיו על השולחן כבר הסגירו לי כמה דברים.
היו שם כמה אנשים ואני בטוחה שהוא הציג אותי ושהיו שיחות על אלוהים יודע מה.
אבל אוז, אוז היה מסוג הגברים שלא צריכים לדבר הרבה, כבר היה לי ברור בשניה שהמבט שלנו הצטלב שזה עניין של זמן עד שהטעם של הזין שלו יהיה לי בפה.
בודדתי את כולם, לא שמעתי כלום מהשיחות שהלכו שם.
אני ואוז היינו על ספות מנוגדות וזה הרגיש כאילו הייתי לידו.
השיחה איתו הפכה משיחה מרומזת לבוטה יותר ויותר, התגרתי בו, קצת ירדתי עליו, רציתי להכעיס אותו.
השפתיים שלו, החיוך הממזרי הזה והחולצה הצמודה הזאת שרק גרמה לי לדמיין אותו בלי.
הוא הציע שנלך לחדר ובלי לחשוב פעמיים הסכמתי.

בשנייה שנכנסנו לחדר הוא משעין אותי לקיר ומצמיד את השפתיים שלו לשלי, מלקק, נושך..
אני מרגישה את הפעימות לב שלי מתגברות.
יד אחת שלו נצמדת לי לצוואר ויד שנייה מלטפת לי את הדגדגן מבעד למכנס.
האגו הטיפשי שלי מנסה להתנגד, להרחיק אותו ממני, אבל מהשנייה שנכנסנו לחדר זה כבר היה קרב אבוד.
"אני הולך לזיין אותך תמר"
"וכל מי שבסלון הולך לשמוע אותך"
הוא פותח לי המכנס ומתחיל לחכך את האצבעות שלו בדגדגן ובכוס מבעד לתחתון שלי.
אני יכולה להרגיש עד כמה אני רטובה, לא מסוגלת להסתכל עליו ועוצמת את העיניים.
"תסתכלי עליי"
"תסתכלי עליי בזמן שאני מזיין.."
הוא מזיז לי את התחתון ודוחף לי אצבעות בזמן שהוא מסיים את המשפט.
"אותך".
הגוף שלי נצמד לשלו, אני בקושי יכולה להחזיק את עצמי בזמן שהוא ממשיך לזיין אותי עם האצבעות שלו בעמידה.
הוא מוציא את האצבעות מתוכי ומקרב לי אותם לשפתיים, "תטעמי את עצמך..." אני מלקקת את האצבעות שלו ברעבתנות, מוצצת כל טיפה ממנו.
הוא מחכה שאני אסיים ופשוט דוחף לי אצבעות שוב, גורם לגוף שלי כמעט לקרוס על שלו מהמהירות.

אוז מצמיד את השפתיים שלו לאוזן שלי ולוחש: "איפה את רוצה את זה?"
אני לא עונה, לא רוצה לענות.
"איפה-את-רוצה-את-זה?" ובכל מילה הוא מכניס את האצבעות יותר ויותר עמוק.
"מי אמר שאני רוצה?"
"את לא רוצה?להפסיק?"
הוא מפסיק לכמה שניות והמבט שלו משתנה.
הוא מסובב אותי עם הפנים לקיר ונצמד אליי מאחור, משיכה אחת והתחתון ירד.
אני מרגישה את הגודל של הזין שלו נצמד אליי לתחת, מתחכך, מתגרה בי...
אני כל כך רטובה, כל כך מיוחמת, הטיפות מתחילות לזלוג לי במורד הירך והרגליים.
הוא מתרחק ממני אחורה ותופס אותי מהבטן, מצמיד אותי שוב לזין שלו ומכופף אותי קדימה, אני נתמכת בקיר כדי לא ליפול.
רגל אחת שלו מרחיבה לי את הפיסוק.
אני מרגישה מאוד מודעת לעצמי, מאוד מודעת לעובדה שהוא רואה את הכל...
המחשבה על זה שהוא יכול לראות ולהריח עכשיו עד כמה אני רוצה שהוא יזיין אותי ,שהוא רואה עד כמה אני רטובה ואת הטיפות שכבר זולגת ממני מעבירה בי אי נוחות.
הוא מצמיד את הזין שלו לחור של התחת שלי, דוחק את הקצה שלו לשלב הזה של שנייה לפני חדירה.
"שאלתי משהו מקודם, איפה את רוצה את זה?"
"תבחרי תמר"
אני מנסה להתקרב יותר עם האגן אליו, להראות לו עם הגוף שלי כמה אני רוצה אותו, בלי מילים.
"תעני לי או שתצאי מהחדר"
המילים מסרבות להגיע.
תמיד הייתה לי בעיה להודות בזה בלייב, בצורך הזה בזין, בלרצות להיות חור.
המילים על קצה הלשון שלי אבל אני מסרבת לענות.
"תצאי"
אני מתיישרת ומרימה את התחתון והמכנס, הגוף שלי מסרב לזוז.
"אמרתי תצאי"
הרגליים שלי נגררות על הרצפה, אין לי תא אחד בגוף שרוצה באמת לצאת מהחדר.
אני נוגעת בידית של הדלת ושומעת את החריקה של המיטה מאחורי, אוז תופס לי את האגן ומסובב אותי.
"רק תגידי לי שאת רוצה, רק תבקשי שאני אזיין אותך".
הוא נושך לי את השפתיים ונצמד אליי שוב תוך כדי.
המוח שלי נאבק בשאריות של שקר כלשהו ואני מאבדת אחיזה באגו.
"בבקשה"
"בבקשה תזיין אותי!"
הוא מסובב אותי לכיון המיטה ומשכיב אותי עליה, עולה מעליי.
הלשון שלו מטיילת לי במורד הצוואר והחזה, נושכת ויונקת לי את הפטמות כשאני ממהרת להוריד את המכנס והתחתון ביחד.
הוא עוצר אותי באמצע, תופס את המכנס והתחתון המופשל,מרים לי את הרגליים וחודר, אני נאנקת מתחתיו, פאקקק הוא כל כך גדול, הזין שלו מרגיש כל כך טוב.
האצבעות שלו מעסות לי את הדגדגן בזמן שהוא ממשיך לדפוק אותי.
הוא מוציא את הזין תופס לי את הראש ומקרב לי את הפנים לכיונו.
"תטעמי את עצמך שוב"
אני פותחת טיפה את הפה ומוציאה לשון, טועמת את עצמי ממנו במעגלים.
מותחת את הרגע עוד כמה שניות ושואבת את הזין שלו לתוך הפה שלי.
הצורה שבה הוא גונח מטריפה אותי וגרמת לי להתאמץ הרבה יותר, אני פשוט יונקת לו את הזין כמו כלבה מורעבת.
הוא תופס לי את הראש ומתחיל לזיין לי את הגרון עמוק יותר ויותר, לוקח את הזמן שהוא נותן לי בין שאיפת אויר אחת לשנייה.
אוז מוציא את הזין מהפה שלי, נותן לי לנשום קצת ואז סותם לי את האף ומתחיל לפמפם לי את הגרון שוב.
הגניחות שלי נשמעות במעומעם על הזין שלו ואני מרגישה פעימות והתכווציות הולכות ומתגברות בכוס.
הגניחות שלי הופכות להיות מהירות יותר...
הוא מפסיק בבת אחת.
"את תגמרי רק בזמן שאת מקבלת את הזין שלי בתחת"
הוא מסובב אותי על הבטן.
"תפסקי את עצמך"
אני מרגישה עד כמה שאני מסמיקה אבל זה לא משנה, אני שולחת ידיים אחורה, מכינה את עצמי בשבילו, מפסקת את הפלחים.
הזין שלו מתחכך בשפתיים התחתונות, הוא חודר קצת לכוס הנוטף שלי ואני גונחת לעוד.
הוא יוצא מהכוס ומצמיד את הזין שלו לחור של התחת שלי, אני מרגישה את הרטיבות שלי על הזין שלו.
"תבקשי שוב"
"לבקש מה?"
"תבקשי שאני אזיין אותך בתחת כמו הזונה שאת"
אין אגו יותר, שום רצון לא קיים חוץ מלהרגיש אותו.
"בבקשה תזיין אותי בתחת, בבקשההה"
"למה את רוצה זין בתחת תמר?"
"כי אני רוצה להרגיש אותך!"
"זה לא הסיבה, שאלתי למה את רוצה זין בתחת?כל זין?זה לא משנה של מי?נכון?"
"כי אני שרמוטה, כי אני זונה שרעבה לזין כל הזמן!"

אני צורחת שהוא חודר, מרגישה את כולו נכנס לתוכי, ממלא כל סנטימטר, אני מתכווצת לו מתוך רפלקס על הזין, מודעת לזה שזה יכאיב לי יותר, אבל לא שולטת בזה.
הנשימה נעתקת לי ואני לא מסוגלת לזוז.
לאט בבקשה לאט, אני לא בטוחה אם אני אומרת את זה בקול בכלל, אבל הוא עוצר ונותן לי לנשום, לעכל את הגודל, את התחושה...
הוא מלטף לי את השיער בזמן שאני מרותקת מתחתיו, היד שלו הולכת ומהדקת אחיזה.
הזין שלו לאט לאט מרחיב אותי, הוא מתחיל להיכנס ולצאת ממני בקצב איטי ממש, נותן לי להתרגל...
הקצב נשאר קבוע, שוב ושוב ושוב...
זה מחרפן אותי, מטריף אותי לגמרי.
אני גונחת במקצב של החדירה שלו, ממלמלת מהר יותר, אבל הוא בשלו...
אני דוחפת את התחת לכיוונו והוא מצמיד אותי בחזרה למזרון.
אני מנסה לעשות את זה שוב ושוב אוז מצמיד אותי למזרון.
"את כל כך אוהבת זין בתחת נכון?"
הוא נשען אחורה, כמעט ומוציא את הזין לגמרי.
"תזייני את עצמך, תראי לי כמה את אוהבת את זה"
אני מרימה את התחת למעלה, פנים צמודות למזרון ועם היד אני תופסת את הזין שלו וממקמת אותו בדיוק בצורה הנכונה.

אני משפדת את עצמי על הזין שלו, גונחת יותר ויותר חזק בכל תנועת אגן, בכל חדירה...
מזיינת את עצמי יותר ויותר מהר וחזק.
"די אני לא יכולה יותר!"
אני מתחילה לרעוד מתחתיו, אני יודעת שאני לא יכולה להחזיק ככה עוד הרבה.
אנחנו משנים תנוחה, הוא מעליי, נכנס ויוצא מחליף לסירוגין בין החורים שלי, גורם לי לגנוח ולנהום כמו זנזונת קטנה.
"זנזונת קטנה?"
"אלוהים, אמרתי את זה בקול???"
"זה מה שאת רוצה לשמוע עכשיו? כמה את זונה?
"כמה את שרמוטה?"

הכל מצטמצם לפעימות ודופק.
אני צורחת את השם שלו שוב ושוב בזמן שאני מתקמרת מתחתיו בהתכווצויות לא נגמרות...
אני קורסת על המיטה מתחתיו,חסרת נשימה.
עוברת כמה שניות ואני שומעת אותו גונח, הוא גמר לי על כל הפנים היפות שלי.
אני מלקקת את השפתיים, אני לא יכולה להפסיק לחייך.

"אז עכשיו שכולם יודעים כמה את זונה...כמה מהם להכניס לחדר?"

 

 

*תחת שקיבל הרבה יותר משם שנשמע כמו טעות כתיב באותו הלילה...

 

 

*

לפני שנה. 29 באפריל 2022 בשעה 21:09

הכל כמעט איבד משמעות,
כל יום הוא שיכפול של היום הקודם והדבר היחיד שמשתנה זה אני.
אני יכולה כמעט להרגיש את ההשלכות של המצב כרגע.
אני יודעת ששנים מעכשיו והזיכרונות מהזמן הנוכחי יחרטו לי,אני כבר יודעת שיהיו לי סיוטים, אני אפילו יודעת שריחות מסוימים יעשו לי טריגר.
אני יושבת מולה והיא מדברת על השכן שמנסה לרצוח אותה ואת אחותי.
אני יושבת מולה והיא מתחננת אליי שאני לא אנסה להרוג אותה שוב.
אני שוכבת לצידה בלילה ושומעת איך היא נחנקת, את הזרם הקבוע של האויר במכונה המזורגגת הזאת ואז צרחות...
צעקות של אנשים שבאים לפגוע בה בסיוטים שלה.
היא בוכה שוב, מאיימת להתאבד ולפגוע בעצמה.
היא בוכה שוב, שאני לא יעזוב אותה לבד.
היום היא שכחה איך כותבים את האות א'.
היום היא שכחה שאני קיימת.
אני רוצה לשכוח את הקיום שלי בעצמי.

לפני שנתיים. 19 בנובמבר 2021 בשעה 21:37

לא הצלחתי להתאפק, שנייה אחרי שיצאת כבר הייתי על הספה עם רגליים מפוסקות ואצבעות בתוך הכוס.
המחשבות על הזין המושלם שלך לא יוצאת לי מהראש,
אני לא מפסיקה לפנטז על הפעם ההיא שדפקת אותי מאחורה בתחת כל כך חזק שהיית צריך לסתום לי את הפה כדי שהשכנים לא ישמעו.
אני רטובה כל כך שאני פשוט מטפטפת על הספה ואיכשהו אפילו המחשבה על הנוזלים שיספגו וישארו כתם בלתי נראה על הספה שאנשים ישבו עליו מדליקה אותי.
אני דוחפת את האצבעות ומהדקת, מרגישה כל פעימה,
מכניסה ומוציאה בקצב איטי, מתענגת על התחושה הזאת, על ההתחלה...
אני מחליפה תמונות בראש, עוצרת על הידיים שלך והתחושה כשאתה דופק אותי עם האצבעות שלך...
אני פותחת עיניים לרגע והתחתון שלבשת כל הלילה זרוק מולי...
בלי לחשוב על מה אני עושה בכלל, אני מרימה אותו ומסניפה את הריח שלך.
פאקקקק זה לא אמיתי, הריח שלך פשוט מטריף אותי!
אני דוחפת את האצבעות יותר ויותר חזק ויותר ויותר עמוק, הפעימות מתגברות ואני מוציאה את האצבעות מתחילה לעסות את הדגדגן הנפוח שלי כמעט באלימות, מחליפה לסירוגין בין הדגדגן לכוס.
אני מפליקה לעצמי על השפתיים של הכוס, העוצמה של החוזק שעשיתי את זה כמעט מפתיעה אותי, נושכת את השפתיים ונאנקת מהתחושה של הכאב.
היד השנייה נשלחת לחזה וצובטת את הפיטמה, אני ממשיכה ללחוץ עד שאני לא יכולה יותר.
אני משנה תנוחה לדוגי,רואה את הכתם של הרטיבות שלי ומחייכת, הפנים בתוך הספה, בתוך התחתון שלך, הריח שלך.
התחת למעלה והרגליים פתוחת קצת, נותנת לעצמי מספיק מרחב למשחק עם האצבעות.
נזכרת שוב בזין שלך...
רוצה להתקשר אלייך ולהגיד לך לחזור...
שתיכנס בדלת ותוריד אותי על הברכיים כמו זנזונת טובה.
פאק אני כל כך צריכה את הזין שלך! לרדת על הברכיים,להסניף את הריח שלך מבעד למכנס.
שתוציא את הזין המושלם שלך ופשוט תאונן עם הפה שלי, להיות החור שלך שוב ושוב...
אני לא מצליחה להתאפק יותר ומתכווצת לעצמי על האצבעות לגמירה מטורפת בזמן שאני גונחת את השם שלך לתוך התחתון.
המחשבה האחרונה שיש לי בראש זה עד כמה אני רוצה שתגמור לי על כל הפנים...
פאק אני כל כך מיוחמת עכשיו ואתה כל כך רחוק...

 

לפני שנתיים. 3 באוקטובר 2021 בשעה 20:09

אני יושבת בספה בבית שלכם והמזגן על 20 מעלות, לא קר לי, לא בטוחה שגם חם לי.
הג'ינג'י יושב בפינה מרוחקת ומסתכל עליי, הוא נראה מבולבל.
היא אמרה לי שבכל פעם שהיית עולה במדרגות ונכנס לדירה ליד אז הוא היה רץ לדלת ומתיישב,מחכה שתיכנס, מחכה שאבא שלו יכנס ולא מבין למה אתה מחוץ לדלת ולא בא.
הוא לא מבין מה קורה, הוא לא משחק ולא קופץ על הכיסא שלך כמו פעם.
כמו פעם...
הדירה הזאת ספוגה בכם, ספוגה בזיכרונות ואני יושבת על הספה ולא מסוגלת לזוז, לא מסוגלת להפסיק לבכות.
מרגיש כאילו הדירה גוססת, אבל זאת רק דירה, שולחן וספה אפורה וחבוטה, 2 כיסאות כתומים מזעזעים והכיסא שלך שנראה גדול יותר פתאום.
עוד מעט יהיו פה אנשים אחרים, מישהו אחר יעבור לפה וכל רעש שאני אשמע מהקיר לא יהיה שלכם וכל צחוק שאני אשמע לא יהיה שלכם.
לא יהיה יותר קפה בשעות מוזרות של הלילה ולא יהיה יותר ריבים בכאילו על הטמפרטורה במזגן, את לא תעירי אותי באמצע הלילה יותר כי יש לך ג'וק בדירה, או תשבי איתי לגלידת בשילובים מוזרים שהמצאנו ואני לא אשב איתך יותר בבוקר במשך שעות כשאתה חוזר מהעבודה, ואני לא אכין לך תה שבכלל לא תשתה.
הכאב משתק הכל וגורם להכל להיות חשוף.
סופו של עידן...
זה מה שאמרת בצהריים והרגשתי איך אני נשברת שוב, לא רציתי שתעזוב וחיכיתי שתצא כדי שאני אוכל להתפרק בלי שתראה את זה.
יש שעות ביום שזה מרגיש טיפה יותר טוב, אבל אז משהו יזכיר לי שזה נגמר ולא משנה כמה אני מנסה, אני לא יכולה לא להרגיש שהמשפחה שלי התפרקה.
אני מרגישה כל כך תלושה, כל כך כואבת.
כאילו ניתצו אותי למיליון רסיסים ואין שום דרך לחבר משהו בחזרה.
החוקי בית אומרים סיגריה אחרונה בכל פעם שמישהו הולך, אבל אין יותר בית ולא תיהיה סיגריה אחרונה יותר...

 

לפני שנתיים. 30 ביולי 2021 בשעה 18:44

אני לא מצליחה להפסיק...
עד לפני כמה ימים חשבתי שאם רק הכל יחזור להיות כמו פעם, אם אוהד יחזור לזיין אותי כל יום אז אני יהיה פחות עצבנית, הרבה יותר רגועה והרבה הרבה פחות חרמנית כל הזמן.
3 ימים אחרי שהתחלנו שוב להזדיין על בסיס יומי ואני הרבה פחות עצבנית, לא רגועה והרבה הרבה הרבה יותר חרמנית כל הזמן!
אני לא יודעת מה יש לי...
זה איכשהו עשה בדיוק את ההפך, איכשהו זה ניהיה גרוע יותר, הצורך הזה בזין כל הזמן ניהיה חזק יותר, בלתי נסבל כמעט.
אני לא מצליחה להעביר כמה שעות בלי לגמור, בלי לדחוף לעצמי אצבעות ולפנטז על כמה גברים לא רנדומלים שקורעים אותי, שדופקים אותי כמו שרמוטה קטנה בכל חור אפשרי.
בא לי פשוט ללכת לישון ולהתעורר עם זין בתוכי כל הזמן והתחושה הזאת לא מרפה ממני אפילו לא לשנייה.
הייתי בפון היום עם חברה בשיחה רגילה ומצאתי את עצמי מתחככת בלי לשים לב על הכרית, ישבתי עם חברים ושחקתי עם עצמי מתחת לשמיכה...
בא לי פשוט להיות בחדר על המיטה עם רגליים מפוסקות ותור של גברים מחוץ לחדר...
שכל מי שירצה יוכל להיכנס ולהסתכל ולגעת ולהכאיב ולזיין אותי בכל חור רטוב שהוא רק רוצה...

אני לא יודעת איך להרגיע את הרעב הזה...
אני לא בטוחה שאני בכלל רוצה...

 

לפני 3 שנים. 23 בינואר 2021 בשעה 17:37

אוהד החליט שהיום הוא מחרפן אותי, הוא נכנס למיטה ונצמד אליי לגוף...
מתחכך בי בעדינות...
מתחכך בי מספיק חזק כדי שאני ארגיש עד כמה קשה הזין שלו, אבל מספיק חלש כדי שזה יהיה "בטעות" אם אני אגיד לו משהו...
אני עוצמת עיניים ומתעלמת, נותנת לו להמשיך בשלו...
אני יודעת שאחרי השבועיים שעברנו הוא צריך את הזיון הזה יותר ממני כרגע ויהיה כל כך קל לשחרר את הכל...
לתת לו להשתמש לי בגוף עד ששנינו ניהיה מפורקים על המיטה.
אבל אסור לך לא? הראש שלי לא מרפה...
לא רוצה לתת לו את הסיפוק הזה, לא רוצה שהוא יזכיר לי בכל הזדמנות שנשברתי, שלא יכולתי להיות שבוע בלי זין.
המגע שלו מעקצץ לי בכל הגוף, הוא מנשק לי את הצוואר ויורד לאט לאט עם הלשון לכיון החזה...
הוא נושך ומלקק לי את הפיטמה, גורם לי לגנוח בקול... אני מסתכלת עליו וקולטת את המבט המרוצה הזה שלו..
החיוך הזה שאומר שהפסדתי...

הפסדתי?
באמת?
הגאווה והעקשנות מתפשטות לי בגוף במהירות שיא, אני מסתכלת עליו ממשיך בשלו, יורד עם הלשון לכיון הבטן...
אני לא מוציאה צליל...
לא אנחות ולא גניחות, כלום.
אין לי שום כוונה להראות לו את מה שהוא רוצה לראות.

אני יכולה להרגיש את הגוף שלי מתקמר תחת המגע שלו, זה לא משנה אם אני אודה בזה בפה או לא.
הגוף שלי רוצה את זה...
הגוף שלי צריך את זה...
אפשר להריח עד כמה אני מיוחמת באויר...

הראש שלי נאבק עם עצמו ואני הולכת ומתמכרת להרגשה הזאת, המילה שהוא רוצה לשמוע כבר על השפתיים שלי...
המילה שתגרום לו לזיין אותי כמו חיה ולהשתמש בכל חור שלי..
הפסדתי...
כל מה שאני צריכה להגיד זה הפסדתי...
"הפס..."
"מה לא שמעתי?"
"הפס..."
"יותר חזק תמר"
"הפסד..."
"הפסדת? זה מה שאת רוצה להגיד?"

בשניה הגוף שלי נדרך, אני מחייכת "לא קרוב לזה אפילו" אמרתי למרות ששנינו ידענו באותו הרגע עד כמה הייתי קרובה לזה...

אוהד מעליי, מצמיד לי את הידיים למזרון ומרתק אותי עם הגוף שלו.
אני לא יכולה לזוז.
"די לא רוצה"
"לך לסלון, תעזוב אותי"
הוא רק צוחק, מה שגורם לי להתעצבן עוד יותר.
אני מנסה בכל הכוח להעיף אותו ממני,אבל הוא חזק בהרבה ממני ואין לי אפילו סיכוי...
אחרי כמה דקות הגוף שלי כבר מותש מהנסיון...
"רצית משהו?" הוא שואל ומסתכל על הזין שלו ששוב עומד.
"לא רוצה ממך כלום"
"את בטוחה?" הוא שואל בזמן שהוא מחכך לי את הזין שלו בבטן.
"כן" אני יודעת שהוא יודע שאני משקרת.

השקיעה כבר נגמרת והחדר מתחיל להיצבע בגוונים חשוכים...
"אוהד תדליק את האור בבקשה"
"לא"
"אוהד נו תדליק את האור"
"לא"
"מאמי תכף החדר יהיה חשוך לגמרי, בבקשה תדליק את האור"
"למה את מפחדת מהחושך?"
אף אחד בחיים לא שאל אותי את זה, זה תמיד היה עובדה משעשעת לגביי שקיבלו, אבל אף אחד לא שאל אותי למה אני מפחדת מהחושך?
לא עניתי...
"למה את מפחדת מהחושך?"
"........."
"תמר נו, למה את כזה מפחדת מהחושך?"
"מה יש מפלצות בחושך?"
"יש מפלצות בחושך?"
השאלה הזאת ששאלת בגיחוך שוב ושוב...

"יש מפלצות בחושך?"
שקעתי...
לא עניתי...

הוא ירד ממני, הדליק את האור ויצא לסלון...
הוא לא ראה שבכיתי והוא לא שמע שלחשתי...

"בחושך שלי תמיד יש מפלצות..."

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 20 בינואר 2021 בשעה 7:49

עברו רק יומיים...
נשארו לי עוד חמישה ימים...
חמישה ימים בלי לגמור...
בלי להרגיש שום זין בתוכי, בלי להרגיש את הזין שלך בתוכי...

רק יומיים עברו ואני כבר מרגישה שזה יותר מידי ושאני לא אצליח להתאפק.
מעולם לא הייתי טובה בריסון עצמי ואתה יודע מה קורה כשאומרים לי שמשהו אסור לי...

מגורה כל היום בגללך...
מספיק המבט הזה שלך ואני רטובה בשנייה.
יושבת בספה מולך עם הרגליים,מתחככת כמעט בלי מודע בכרית ומפנטזת עלייך מפרק לי את הפה...
גורם לי לגנוח לך על הזין כמו שרמוטה קטנה בזמן שאתה דופק לי את הגרון...
כמה שאתה אוהב לראות אותי על הברכיים...
לראות את המבט המתחנן שלי מלמעלה...
כמה שאני אוהבת את החצי חיוך שלך בזמן שאני מבקשת כמו כלבה טובה שתזיין לי את הפה.

אתה אוהב להכריח אותי לבקש אותו...
אתה אוהב יותר להעניש אותי כשאני לא מבקשת אותו יפה...
הידיים שלך נכרכות לי על הצוואר בזמן שאתה דוחף את הזין שלך יותר ויותר עמוק...
"ככה אני אוהבת את הצעצוע שלי"
"פשוט חור רטוב לזין שלי"

אתה מדבר ואני מתנתקת בכוח מהמחשבות.
החלטת עכשיו שאתה רוצה לראות איך אני יתנהג בזמן שיש עוד אנשים בבית...
בזמן שאני רוצה יותר מזין אחד...
החלטת להפוך לי את השבוע הזה לקשה יותר? ממ אוקיי, אבל אתה שוכח שגם לי יש דרכים לשגע אותך...
גם אני יכולה לשחק מלוכלך, מאוד מלוכלך...


בוא נתחיל לשחק...

 

 

 

וזה רק חימום ( ;