צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פשוט אני...

לפני 4 שנים. 18 בפברואר 2020 בשעה 22:50

אני מוקפת באנשים כל הזמן,אני מוקפת בחברים כל היום...

הווטאספ שלי מרגיש לפעמים כמו התחנה המרכזית בתל אביב ביום ראשון בבוקר והדירה שלי מרגישה כאילו קבעו בה דלת מסתובבת במלון הכל כלול באילת ועדיין...

עדיין לא יכולה לדבר עם אף אחד ולא משנה כמה אני מתאמצת אני מרגישה שאני מאכזבת אנשים.

תמיד ההרגשה הזאת שאני מכבידה על האנשים שאני אוהבת ואני?אני בכלל סופר קלילה על מה אתם מדברים?הכל סבבה אצלי כל הזמן,מקסימום איזה באסה קלילה שתעבור לי תוך איזה 24 שעות...

אני הבנאדם הכי חזק שאתם מכירים נכון?

מדממת כבר חודשים, כואב לי ואני מרגישה שאני נחנקת וכרגיל כל בוקר אני מחייכת שמה מסיכה מהאוסף ומתחילה את היום...

אני שונאת את הכל כרגע, בעיקר את עצמי.

מחר יום חדש,

מסיכה חדשה...

אולי מחר יהיה לי קל יותר...

 

גבר גולף - יש זמנים קשים לפעמים..
אני מכיר את הסיטואציה שאת כותבת הייתי בה גם בעבר, לי עזר לפגוש משהי מקצועית ולדבר איתה לפרוק.
אין לי שום הכשרה, ואני לא מתיימר להיות תחליף, אבל אם את צריכה אדם שלא ישפוט אותך לאוזן קשבת את מוזמנת.
מקווה שהאור יזרח במהרה.. שולח חיבוק
לפני 4 שנים
גרמני - אני מתחבר מאוד למה שכתוב פה. לכולנו יש גם תקופות קשות. בזמנים כאלה ממש עוזר לי להעסיק את עצמי עד כלות. גם עזרה מקצועית היא סוג של הקלה.
אם תרצי לשפוך מהלב אני כאן כדי להקשיב.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י