Days Of Burning

זו הייתה השאלה שלה: "למה אתה לא כותב?".

אז הנה, אני מסביר לך בקצרה שזו מניעה. זה מנגנון הדחקה.

אם אני לא כותב אני לא רוצה. אני דוחס את השדים למגירה. זו הפעולה הקלה ביותר שאני מבצע אגב שנים ארוכות. חלק בלתי נפרד מההוויה. 

וברור שזה בוער מבפנים. צץ בלילות. מזדחל על העור ואל החלומות.

פעם הייתי אדון, פעם הייתי זונה.

ממש חולם על עצמי בגופים אחרים חווה סנסציות שחוויתי שנים אחורה. סנסציות שאני חווה כרגע בצורה מעוותת דרך המסך.

אני זקוק לשפחה או אני זקוק להיות שפחה. אחד מהשניים. 

זה כה פשוט אבל זו משימה בלתי אפשרית עם כל כך הרבה מכשולים ומוקשים. 

צעד לא נכון והנוחות הנסבלת שמביאה איתה רגעים קטנים של אושר - תעלם.

אז אני מדחיק.

מדחיק כי זו משימה קשה. כי זו מדינה קטנה. כי אני פג תוקף ואני חתום על חוזה שכולו קהות חושים מבהילה.

שאלת למה אני לא כותב.

זו בגדול הסיבה.