הרבה זמן לא כתבתי פה.
הרבה זמן לא נכנסתי לפה.
את העולם הזה חוויתי בשנים האחרונות דרך המסך, משמע פורנו.
לקח לי זמן ארוך מאד בכדי להבין שהבחירה הזו היא מבחינתי תהום.
מקום ארור שמכלה את כל החיות שבי.
מקום שמרחיק אותי מכל מה שהוא אנושי.
מקום שריסקה לרסיסים את האני.
לא חולם ולא חושק.
אז התחלתי תהליך גמילה כפול: לא עוד פורנו ולא עוד אוננות, ושאלוהים יעזור.
אני נמצא כרגע ביום הרביעי לספירה, ולא תיארתי לעצמי עד כמה קשה היא הגמילה.
זה לא רק שאין פורנו או אוננות, אלא שכרגע גם אין סקס.
הבית מושקע כולו בהישרדות וגידול היורשת.
כל מחשבה על סקס מושלכת אל הארכיון.
וכל זה מעיר שדים קדומים. שדות יותר נכון. שתיים במספר. שתיהן כמובן מפה.
האחת הייתה לרגליי, נתונה לחסדיי ואווןווו כמה שאני מתגעגע אליה. אל הקימורים שלה. אל גניחות הכאב שלה.
לשנייה הייתי מתמסר במבט. למלא לה כל גחמה. אווווווו אליה אני מתגעגע נורא. בלחישה קלה הייתה גורמת לה להגיע אליה בזחילה.
שתיהן המשיכו הלאה. חבל.
אחרי גיל 40 אני מבין את מורכבות החיים אחרת ומוכן להתנסות בפשרות לא מוסריות.
זו בחירתי אך כאמור, לא בחירתן.
והנה אני, אדם נשוי השמח בחלקו אך לא שמח כלל במיניותו, שולח אל העולם אותו עזבתי מכתב.
מכתב פתוח. מלמעלה או מלמטה.