לפני 14 שנים. יום חמישי, 23 ביוני 2011 בשעה 6:29
הירהורים
גן עדן הוא היכן שניבחר שיהיה... ואני בוחרת שישכון בליבי!
לפני 15 שנים. יום חמישי, 3 בפברואר 2011 בשעה 7:27
לפעמים אני מותשת מכל זה ופשוט בא לי לצעוק:
צריכה גבר (!),
פנוי (!!!),
זמין בכל עת שארצה(!),
נאה(! רדודה שכמותי...),
שיודע לעסות (! ורצוי שידע גם לעשות...),
לא סמרטוט מטיבעו (!),
שיודע את מקומו(!)...
מתיש להמתין
לזמן שיתאים,
מתיש להתאים
את עצמי לאחרים...[b]
לפני 15 שנים. יום חמישי, 20 בינואר 2011 בשעה 14:31
אולי למישו פה יש תשובה לשאלה-
כמה נמוך יש להוריד את הציפיות בכדי להתאימן למציאות...!?
ואם כבר אז עוד שאלה-
איך שניים שטוענים שכלכך אוהבים (מתוך תקווה שלא חיה בסרט...) יכולים להכאיב כלכך זה לזו (ולהיפך) בשתיקה!?
[b]
לפני 15 שנים. יום רביעי, 27 באוקטובר 2010 בשעה 5:49
שניה של חוסר מחשבה אני מבינה...
אפילו שתיים!
אבל ארבע שעות!?!?!?
לפני 15 שנים. יום רביעי, 27 באוקטובר 2010 בשעה 4:52
ככל שגבר-
בעל ביטחון עצמי גבוה ונוכחות גדולה יותר
כך הוא עומד זקוף יותר
וככל שהוא עומד זקוף יותר
כך דרכו לכפות רגליי ארוכה וכייפית (לי) יותר...
[b]
לפני 15 שנים. יום ראשון, 12 בספטמבר 2010 בשעה 18:33
עברה לה אולי שנה
ומסתבר שכלום לא השתנה,
עדיין צריכה להזכיר לעצמי בכל פעם מחדש...
ציפיות- יש רק בכריות!
אז אולי מישו פה יוכל להסביר מה זו הצביטה הזו שיש בפנים בכל פעם מחדש מ'סתם' ציפיות...?!
[b]
לפני 15 שנים. יום שישי, 13 באוגוסט 2010 בשעה 6:37
סתם רוצה לומר שכייף לי כלכך שהוא שלי!!![b]
לפני 15 שנים. יום רביעי, 9 ביוני 2010 בשעה 11:23
:(
לפני 15 שנים. יום ראשון, 11 באפריל 2010 בשעה 2:17
אתמול ביתי בת השנתיים וקצת אמרה לי-
'את אמא יקרה לי....'
יכולים לדמיין את האושר שזה מילא בי?....
[b]
לפני 15 שנים. יום שבת, 10 באפריל 2010 בשעה 20:30
לאחרונה בוחרת שלא להביע הכל פה,
משומה מרגישה שלא את כל המילים יכולה לומר פה,
כאילו קטן מלהכיל פה את כל העוצמות,
את כל הרגשות...
ויש מקום,
בו אני אותה אחת,
אבל קצת אחרת,
חשופה יותר,
כנה (בעיקר עם עצמי) יותר,
ביקורתית (כלפי עצמי) יותר,
פחות סלחנית לעצמי...
תצטרכו לסלוח לי מראש על כך,
לא שיש לכם ברירה...
[b]