לפני 15 שנים. 30 בספטמבר 2009 בשעה 16:08
ועכשיו, אחרי המבול,
אחרי ימים של תיכנונים
ולילות לא שינה,
אחרי שעות של פרפרים
והודעות על מחשבה.
אחרי שקיבלתי את ההחלטה
להביט לפחד ישירות לאישון,
כמו עומדת לי באמצעו של רחוב,
ממתינה שיבוא,
נותנת לטיפות לשטוף אותי,
מהטיפטוף הקל על פניי וידיי
ועד לשטף הגדול הרועש
ואני נהנית מרטיבותן כמו ילדה.
וככל שמרבה לחשוב על שארע,
מבינה את עוצמת החוויה
ותוהה לעצמי האם הגיעה אל קיצה,
ואולי זו רק ההתחלה...
[b]
