סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 4 חודשים. 9 ביולי 2024 בשעה 22:21

 

 


סקופ/ לימור בלס  המופלאה!

 

הדליקו את החדשות
כי יש מבזק
העם היהודי תקוע במשחק
אלפיים שנות גלות
והיד עוד נטויה
מה שהווה, מה שיהיה
הוא בדיוק מה שהיה
עברנו את פרעה? לא
פרעה עבר אותנו
עבדים היינו
עבדים עדיין אנו
לזכור ולא לשכוח
לשנוא ולא לסלוח
לפני לוח הכפל כבר שטפו לנו ת'מוח
והמשיכו בטקסים, עת מחינו דמעותינו
סיפרו לנו שטוב למות בעד ארצינו
עם הנצח לא מואס בדרך לא נגמרת?
עד מתי נמשיך לצעוד,
כאילו אי אפשר אחרת?

עם נבחר צועד – לאן?
עוד מזבח כבר מוכן
אות על מצח מסומן
עם לנצח קורבן

אז האזינו, יש לי סקופ
אנחנו סובבים בלופ
לא משחרר כמו הולה הופ
סוגר כמו נאצי בלי הסופ
נותנים כתף לחיסונים
שולחים למוות עוד בנים
אחד בעת שירות קרבי
אחר אירוע לבבי
כמו ברומן של אורוול ג'ורג'
נאמנים רק לשילטון
כמו אצל זו'זה סאראמגו
נדבקים בעיוורון
במשחק של ילדים
חייל מפלסטיק ורובים
בום בום בום על האויבים
כי אנחנו הטובים
וביחד ננצח, צוהלים שלטי חוצות
אבל הורים עוד מדפיסים פני ילדיהם על החולצות
אז מי יודע מה זה ניצחון, ומי מפסיד?
ואם עוזר לכתוב החזירו את החטופים בפיד?
כולנו פה בפוסט
כולנו פה בטראומה
כולנו משחקים תופסת
עם הגברת קארמה
עד שלא נעז לבלוע ת'גלולה האדומה
ניזרק ממלחמה למלחמה, למלחמה...

עם נבחר צועד – לאן?
עוד מזבח כבר מוכן
אות על מצח מסומן
עם הנצח- קורבן
עם לנצח קורבן

מי שחוטף מכות בבית
בכיתה הוא יכפכף
העיקרון תמיד תקף
מותקף הופך להיות תוקף
הגיע זמן שנלקק
את הפצעים שעל ליבנו
הרעה לא מבחוץ
אויב נמצא בתוך תוכנו

עם נבחר צועד לאן
עוד מזבח כבר מוכן
אות על מצח מסומן
עם לנצח...? 
 
 
 
 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י