מיש

הקדמה

כבר כמה חודשים שיש לו מפתח לבית שלי, כשהוא בא הוא פשוט מכניס את עצמו.
וזה קורה מידי פעם. בלי הודעה מראש, בלי שאוכל להתכונן.
כבר התרגלתי לרעיון שאני לעולם לא לבד, שיש לו גישה חופשית ומוחלטת לחיים שלי, לבית, למיטה, לגוף, לנשמה...

השבועיים האחרונים קשים לי מאד, יש לי סרטים בראש, ומצבי רוח משתנים בלב.
אני עצובה, כבויה, כואבת, פסימית, ומה שמוזר, אין שום סיבה ממשית לזה.
אחרי שדסקסנו בנושא לא מעט, הסכמנו על ההגדרה שלו "שיש משהו באוויר"
(שבשבילו זו הגדרה יחסית מאד אמורפית, הוא אדם מאד פרקטי וריאלי).
אני מסתובבת עם התקווה שבחמישי לחודש (לדעת הידעונית שיש לה קשר עם המידע קוסמי) הכל יסתדר.
הוא אומר לי שכשהוא קורא את ההודעות המצוקתיות שלי בימים האחרונים, אפילו הוא מוצא את עצמו חושב: 'טוב שהחמישי לחודש מתקרב' (ולמרות שזה הדבר האחרון כמעט בעולם שסביר שיחשוב).
עברו יותר מעשרה ימים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. זה נדיר שעובר כ"כ הרבה זמן.
הוא עסוק, אני לא ממש יודעת במה, עולים בי פחדים, חרדת נטישה, לא משהו ששכיח בחיים שלי.
האוטומט של שלושים ומשהו שנות חיים לגבי התנהגותם של גברים – מאד חזק.
אני מנהלת עם עצמי דיאלוגים, שבהם אני מזכירה לעצמי – מי הוא הבעלים שלי, לאיזה אדם אני משויכת, במה הוא שונה מהגברים האחרים שהכרתי בחיי, באמון המוחלט שיש לי בו, בזה שאני מכירה את הנשמה שלו... ובוטחת...
כבר כמה ימים ששולחת לו הודעות כבדות. משתפת אותו בכל מה שעובר עליי, בסרטים, בפחדים, בתחושות, בעצב, בכאב, בגעגוע, בדיאלוגים הפנימיים.
חלמתי חלום קשה בלילה. התעוררתי עם מצב רוח רע במיוחד.
ביומיים האחרונים, התקשורת שלנו מוגברת ומשודרגת בצינורות שלא היו בעבר.
נראה לי שזה בגלל שהוא יודע שאני זקוקה לו עכשיו, שיאסוף אותי כשאני מרגישה שמתפרקת.
הוא קרוב, הוא מרגיש, הוא תמיד וכל הזמן כאן ואיתי, גם כשאני לבד.

16:25 הודעה אדומה:
"אני רוצה אותך על הרצפה, ליד המיטה. כורעת כמו הכלבונת שאת. עד חמש ורבע. לא עושה שום דבר אחר. יש ?"

שולחת חזרה: "כן אדוני"

קמה מהמחשב ולוקחת איתי את הטלפון הנייד. הולכת לחדר השינה, יורדת לשטיח ושמה את השעון מולי על השידה.
בחדר, כורעת על שש, מקפידה לא להביט בשעון, לתת לעצמי פשוט להיות. כלבה.
מרגישה את הספייס עוטף אותי, מידי פעם רעידות בגוף, מתפלאת שהגוף לא כואב, שהברכיים לא מציקות, יודעת שהכימיה של הגוף עובדת.
שקט... מסביבי קולות וצלילים מהרחוב, גם מדירות אחרות בבניין, מרגישה את הנשימות שלי, את הצמרמורת.
ואז... שומעת אותו נכנס, שומעת שהוא פה.
צעדים קטנים ושקטים, מפתח שמונח על השולחן בחלק האחר של הבית.
שוב שקט.
מנגינה לא מוכרת של טלפון, שבאה מתוך הדירה, מקשיבה לו מדבר, לא מזהה את המילים אבל כן – את הקול שלו.
שוב שקט.
הוא פה ? היה והלך ? אולי מחכה לי בסלון ?
הזמן עובר. לא זזה. שקטה. בספייס.
כבר כמה דקות אחרי חמש ורבע ולאט לאט אני קמה.
נעמדת, מחזירה לגוף שלי את התחושה, לעצמות את היציבות ויוצאת למסדרון.
הבית ריק.
אני קצת מבולבלת... מתיישבת מול המחשב ואחרי שלוש שניות הודעה אדומה נכנסת:
"בואי"

מחזירה: "באתי"

"לסקייפ"

[17:25:27] *** שיחת Skype אל Gv, משך 38:55. ***

אני עם אנשים בחדר אז שבי לך בשקט. את רואה את מה שאני כותב ?
כן אדוני
הוא שוב חזר ?
מי ?
המצב ההוא של הרוח ?
הסרט ? החלום האיר לי קצת על המציאות
אני מקשיב
לבד, זקוקה לחיבוק, עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותך ונגעתי ,הוירטואליות מכאיבה לי, מתגעגעת
אני יודע. וגם אני. בפעם הבאה את לא צריכה להרשות לי לנסוע לכל מיני חופשים כאלו.
היה לי נדמה שהיית פה. הזיתי ?
מתי ?
עכשיו
אני שם כל הזמן. בפנים.
היה נדמה לי שהיית אצלי בבית. כשהייתי בחדר. הזיתי ?
מה גרם לך להרגיש את זה ?
שמעתי רעשים, שמעתי אותך, אם זו הייתה הזיה, מצבי באמת קשה
}{ את מתוקה.
השאלה, האם אני שפויה או שיש לי הזיות
את שפויה. לגמרי. אבל אני לא באמת שם ...
עכשיו אתה לא. אבל היית כאן ?
מה שמעת ?
די בבקשה, אני מתחננת
לא הייתי. מה שמעת ?
אז אני מאבדת את שפיותי ואני שומעת קולות
תעני לי.
דברים בבית זזו, צלצול של טלפון שאני לא מכירה (חוץ משלי שצלצל ולא עניתי), את הקול שלך מדבר, מפתח
מתי שמעת את כל זה ?
כשהייתי בחדר על שש
יכול להיות שנמנמת ?
לא
ושמעת את כל זה בבירור ?
כן. אם אתה לא היית פה - אז סימן שאני הזיתי
מה אמרתי ?
לא שמעתי מילים, רק את הקול שלך
(:
את בסדר גמור.
אז היית פה
לא.
די, בבקשה
אני לא מנסה לשחק איתך. אני מתכוון שדמיינת וזה בסדר.
זה לא בסדר, בכלל לא בסדר, ממש לא בסדר, ממש ממש לא בסדר
מיש. תרגעי.
לא יכולה
תרגעי. אני כאן ואני איתך. הכל בסדר. תסבירי לי שוב מה בדיוק שמעת.
זה כבר לא משנה, דמיינתי
אני יודע שדמיינת אבל אני רוצה לשמוע.
אין מה לשמוע. חשבתי ששמעתי אותך נמצא פה. חשבתי ששמעתי דברים זזים בבית. חשבתי ששמעתי צלצול של טלפון שאני לא מכירה. חשבתי ששמעתי אותך מדבר בחלק המרוחק של הבית. חשבתי ששמעתי. זהו
אני בטוח ששמעת את כל זה. זה רק לא הייתי אני.
טוב
אולי מהשכנים. אולי מבחוץ.
אולי. אני רוצה ללכת לשכב
טוב.
לסגור ?
כן
תודה
תהיי זמינה.
בנייד ?
כן. טלפון.
אני יכולה ללכת לעשות פיפי קודם?
כן.
תודה. אני סוגרת
}{

18:04:35 *** שיחת Skype הסתיימה ***

אני במיטה. שיחת טלפון.
מבקשת מהבעלים אישור להיפגש עם A - האקס.... ומקבלת.
וההמשך... בפוסט שלמטה...


* הערה לקוראיי המסורים: ה"כישוף" אכן הסתיים בחמישי לחודש (שתיים בלילה ליתר דיוק) ואני חזרתי לעצמי ( :