אני אוהבת אותך, כמו שבחיים לא אהבתי שום גבר.
היו לי בחיים אהבות מטורפות, עמוקות, מסעירות, אהבות שבהן הרגשתי בעננים,
אבל זה אף פעם לא היה מלווה בכזה שקט ובטחון.
אף פעם לא באמת הרגשתי במקום שלי.
אתה הגבר הראשון שאני באמת במקום שלי לידו, איתו, בבעלותו.
כמו שבכלוב הנעול, או כשאני קשורה, אני מרגישה הכי חופשייה שיש...
נדמה לי, שבגלל שהמסגרת איתך כל כך ברורה, אני יכולה להיות בתוכה הכל,
חכמה וטיפשה, יפה ומכוערת,
רכה וקשה, חזקה וחלשה,
עוצמתית וסתמית, מעניינת ומשעממת,
רצינית ומצחיקה, קלה וכבדה,
אוהבת, כואבת, מחושבת, מתלהבת, נחשבת ונאהבת.
תודה שצדת אותי, שלא ויתרת עלי, שלא ויתרת לי ! שאתה עדיין מחזיק בי...
שאנחנו עדיין פה, ממשיכים לצלול לעומק, לטפס לגבהים, להשתולל בלופים של רכבת ההרים הזאת.
לא מעניין אותי מה פה אמיתי, ומה בראש שלי... ומה זה בעצם משנה ?
הרי: "הדברים לעולם אינם רעים. הכל תלוי באופן שאתה חושב עליהם" עמ' 78 מתוך 'התקדשות'.
ואתה, שהצלחת במקום שבו הרבה אנשים (וממון) נכשלו לפניך,
לגרום לי לראות שהגברים אינם רעים, הכל תלוי באופן שאני חושבת עליהם.
שבזכותך המילה "גברים", שנמצאת בכל מקום והייתה עד לפני כמה חודשים סתם עוד מילה...
למילה הזו לעולם תהיה משמעות מיוחדת עבורי, מרגשת, טובה.
לעולמים היא תהיה קשורה אליך.
אתה הד(ג)בר הכי מטורף ושפוי שהיה לי בחיים, החוויה הכי גדולה.
ואני יודעת... אני עומדת לפני החוויה הבאה, שתהיה עוד הרבה יותר מזו !
מאושרת שאתה מוביל אותי אליה בבטחה, יד ביד, באהבה.
ילדונת שלך
אוהבת
}{
לפני 14 שנים. 13 באוגוסט 2010 בשעה 0:14
