מיש

יום א' - 23/5/10

(שבוע אחרי שהטמאגוצ'ית. פורסם בבלוג "גברים")

9:30 - לוודא תיאום "חדר" להיום.

9:45 - SMS לכלבונת שלי: "אחת עשרה ורבע בXXX תאשרי"

לצאת לאסוף את הכלבה שלי מXXX

11:33 - SMS לכלבונת: "החוצה"

עם מיש בחדר.

16:15 - חדר כושר

18:30 - במשרד:
שיחת מסנג'ר עם M - סיכום שיחה - אולי במחזור הבא....
שיחת מסנג'ר עם B - סיכום שיחה - משועממת, עייפה, צינית, פוזה של שטחית.
אחרי הצצה בבלוג שלה: מכוערים עושים לה שחור בעיניים, שונאת טכני, מצפה שיתאמצו בשבילה.
נראה שכדאי להראות לה מה זה שליטה בכאילו... לקחת לה את מה שהכי חשוב לה: היופי, המראה והראייה.
סשן פיזי ! פיזי ! פיזי ! (קפיצת באנג'י מעזריאלי, אולי ? לצבוע לה את הבלונד לשחור ?)

• תיאום עם מס' 2 לגבי B - ליום ג' ב- 18:00.

יום ראשון הוא יום שקט בעבודה (חו"ל מושבת). הביתה (הספיק לי סשן אחד להיום).

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ב' - 24/5/10

החלפת הודעות עם H (גרושה) - סיכום שיחה - מעניין... לחוצה ואולי כדאי לנצל את זה !

14:53 - להחזיר מיילים ל'שלי' (בנוגע לתמונות)

14:58 - הודעת תיאום ל- B : "תהיי זמינה מחר החל מהשעה 13:30. תאשרי."

17:28 - מייל נוסף ל'שלי'

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ג' - 25/5/10


13:15 - בדיקת הודעות בכלוב + שליחת תגובה ל'שלי'

B העלתה פוסט לבלוג שלה בשעה 10:25 (משהו שמספק סיבה מספיק טובה כדי להפגש עם "גברים")

13:30 - שליחת הודעת תיאום אחרונה ל B

18:30 ביציאה המערבית של חניון עזריאלי. עמידה זקופה במרחק עשרה צעדים מהמאבטח. הטלפון הנייד ביד. תאשרי.

תוך כדי שהיא מקבלת את ההודעה הזאת בכלוב, היא מקבלת גם תגובה בבלוג מ-O שלפני שעתיים ישב עם מיש בסירה של T בנמל ( :


מפגש "גברים" עם B

18:00 - פגישה עם מס' 2 בחניון של עזריאלי, משאירים את הרכב שלו, מתאמים פרטים אחרונים. מטפסים עם הרכב לכיוון היציאה.

כמה דקות לפני המועד היא מגיעה, סופרת צעדים, נעמדת, אחרי רגע, מתחילה להתרחק לכיוון תחנת האוטובוס,
שוב נעמדת, מתבוננת מסביב, מתלבטת, חוזרת לנקודה שנקבעה, נעמדת שוב.
נשענת על הקיר שליד, העיניים מתרוצצות, אחרי כמה שניות מתרחקת צעד מהקיר, נעמדת זקוף, לא זזה. ילדה טובה.
אוחזת ביד שלה את הטלפון שכבר דביק מזיעה, מציצה בו כל כמה שניות לראות אם יש בו תנועה,
מפחדת לא לשמוע את הצליל (רעש הרחוב הסואן לא מצליח להתגבר על הרעש בראש שלה).

אנחנו נותנים לה לעמוד שתיים-שלוש דקות ומתקרבים עם הרכב.

יוצאים מהחניון, עוברים את הש"ג, חולפים על פניה בנסיעה איטית, אין לה מושג שזה אנחנו.
ממשיכים כמה עשרות מטרים ועוצרים בצד, רואים אותה במראות של הרכב.
שולחים לה SMS: "לעלות על האוטובוס הראשון שמגיע ולסמס מהן שלושת התחנות הבאות שלו"

היא מסתכלת מסביב, חוזרת לתחנת האוטובוס שקודם שקלה לברוח דרכה, מבינה שזה התחיל.
שלוש דקות אחרי מגיע אוטובוס והיא עולה עליו. שולחת SMS.

אנחנו עונים: "לרדת בתחנה השלישית"

מקצרים את הדרך ומשיגים את האוטובוס בכמה דקות. רואים אותה יורדת. הנייד שלה ביד.
שוב אותו סיפור: "לעלות על האוטובוס השני שמגיע, להשאר בחלק הקדמי שלו ולסמס מהן שלושת התחנות הבאות שלו."

שוב מסתכלת מסביב, מתחילה להראות עצבנית, מנסה להראות משועממת, אבל ברור שהיא במתח אטומי.
בזמן שהאוטובוס הראשון חולף, מס' 2 יורד מהרכב ומתיישב על הספסל שבתחנה, אין לה מושג שהוא קשור.

האוטובוס השני מגיע ושניהם עולים, היא משלמת ונעמדת ליד המושב השני (למרות שמאחור יש מקומות פנויים),
2 משלם על עצמו, עובר אותה ומתחכך בישבן שלה בגסות ושומע אותה מסננת בין השפתיים "חלאה".
היא עוקבת אחריו במבט וארשת פניה משתנה, מס' 2 נראה טוב - חתיך - מעורר בה את החשק.
היא שוכחת לרגע שהיא עכשיו שלנו ומתחילה לפנטז על רומן ארוך ומרגש עם הגבר שמתיישב במושב האחורי.
היא שוקלת אם להתקדם לעברו כשהיא מקבלת ממני SMS: "תחנות !"

מסתובבת לנהג ומבררת, ומתחילה להקליד את זה להודעה בנייד, בנתיים הייתה תחנה, 2 ירד.
היא שולחת אליי את המסרון ושמה לב שהחתיך שלה כבר איננו.

"לרדת בתחנה הבאה."

היא יורדת והפרצוף שלה אדום. היא כבר נראית עייפה ומעוצבנת.

"תעצרי מונית ותחזרי לעזריאלי."

במונית: "עזריאלי, הבנין המשולש, קומה האחרונה"

עוקבים אחרי המונית, מגיעים, אני יורד, 2 ממשיך עם הרכב לחניון, אני הולך אחריה במרחק ביטחון, נכנס איתה למעלית.
הנייד עדיין ביד שלה היא נשענת על דפנות המעלית, חיוורת, נראה שתיכף מתעלפת.

"הכל בסדר?" אני שואל בעדינות... "אה... אני לא יודעת... הכל בסדר..." היא מגמגמת אבל נושמת קצת יותר מסודר,
מרגישה בטוחה עם הדאגה שלי, אני אחד שמשרה ביטחון, זה לא חדש וקצת מתעתע.

היא מקבלת SMS : "לצאת בקומה XX - מכון עיניים. להכנס לתא האחרון בשירותי גברים שבלובי. לא לנעול. לאשר שהגעת"

אני רואה אותה שוב מאבדת נשימה. לוחצת על הקומה המתאימה.

אני שואל שוב: "בטוחה שהכל בסדר?"

"כן" היא עונה בהיסוס "אני בסדר" ויוצאת מהמעלית.
אני נשאר והדלת נסגרת.

"אני בשירותי גברים. יכולה לעשות פיפי?"

"כן. להשאיר את התחתון מופשל ולשים את כיסוי העיניים שנמצא בשקית מאחורי הפח"

בנתיים אנחנו מגיעים ונכנסים בשקט לשירותים, מקשיבים לזרם הארוך של השתן שלה שמשפריץ על דופן האסלה.
שומעים את רשרוש שקית הניילון, ואז אותה נופלת ריקה לרצפה.

מחכים דקה. מס' 2 פותח את הדלת, שנינו מסתכלים. "שנמשיך?" הוא שואל.
היא מהנהנת עם הראש למעלה ולמטה, לא מדברת.

2 דורך על התחתונים שלה והיא מבינה לחלץ את הרגליים שלה מתוכם.
"בואי" בודקים שאין אף אחד וחוצים את הלובי של כניסת המעליות, נכנסים לחדר שירות.

התחתון שלה נדחף לפיה ונסגר במסקנטייפ, מופשטת לגמרי, הבטן שלה מוצמדת למדפי השירות המתכתיים שמקובעים לקיר והידיים שלה נקשרות אליהם.
סמרטוט נדחף לה לכף היד.
"ברגע שהסמרטוט הזה נוגע ברצפה, את משוחררת ואנחנו נעלמים. כל עוד שהוא ביד שלך, את הסמרטוט שלנו, ברור?" היא מהנהנת.

אנחנו מתחילים עם המקל של המטאטא בכוס שלה, הוא יוצא משם רטוב לגמרי. 2 אומר לי:
"תראה איזו זרימה, אנחנו אפילו לא צריכים להגיע לברז בשביל הספונג'ה"

המקל של המגב נדחף לה לישבן, היא קופצת במקום ומוציאה צעקה מבעד לתחתונים שבפה שלה.

"הסמרטוט שלנו לא מרוצה" אני אומר ושם לב לצמרמורת שלה, כשהיא מזהה את הקול הדואג שלי מהמעלית.
"אולי כדאי להניח לו... הוא לא מביא ככה הרבה תועלת".

2 מתחיל ללטף לה את הישבן ומנחית ספאנק רצחני, שיכול גם אותו לזהות בביקורת הדרכונים הביומטרית.
מלטף ומספינק לסירוגין והסמרטוט מתחיל להתרגל לזה. המקל שוב נדחף לישבן, הפעם היא עוזרת לו להכנס.

אנחנו מתרחקים צעד לאחור, מוציאים את הנייד שלה שהיא עדיין אוחזת ומצלמים לה תמונה למזכרת:
צמודה למדפים, ידיים פרושות לצדדים, סמרטוט (מבד) מוחזק היטב באחת מהן, עיניים מכוסות, פה חסום,
ישבן אדום שמגב תקוע בו, מטאטא תקוע בכוס - מחזה מרהיב, ממש פירסומת לשירותי הניקיון המקצועיים של הקניון.

בשלב מסויים המקל של המגב מתחלף בזה של מס' 2.
זה של המטאטא נשאר במקומו והאצבע שלי משחקת לה בדגדגן.
היא גונחת, המקל זז, 2 זז, האצבע שלי זזה קצת.
היא רועדת, נראה שיש לה שרשרת של גמירות, היא בוכה - אלוהים יודע למה...

אנחנו מפסיקים, משחררים אותה, משאירים אותה רק עם כיסוי עיניים.
2 לוחש לה באוזן: "את היית סמרטוט-תענוג אמיתי, הייתי דואג לכמה כמוך אצלי במזווה" ויוצא.

אני נשאר שם איתה לבד, מחבק אותה, היא נרגעת מהבכי.
מוריד לה את כיסוי העיניים ושואל אותה אם זה היה שווה.
היא מהנהנת עם הראש (כבר יכולה לדבר, אבל נמנעת).

"את יודעת, השותף שלי הוא גבר ממש מכוער, אבל ממש!
אחת הסיבות שאנחנו עושים את זה ככה, זה, כי אף אחת לא מוכנה לגעת בו אחרי שהיא רואה אותו."

אני רואה את הבחילה עולה לה בגרון, הפרצוף שלה מתעוות.

"אבל ראית שיכולת להנות גם ממפלצת.... זה לקח חשוב לחיים" הכעס עולה בה, החלחלה, הגועל מעצמה וממני.

אני נותן לה את הבגדים ומסמן לה להתלבש. היא מתלבשת בזריזות, מסדרת את השיער, מנקה את האיפור מתחת לעיניים.

"בואי, נרד לשתות קפה. נדבר קצת"

אנחנו יוצאים מחדר השירות, נכנסים למעלית ויורדים.
היא שותקת.
אני לא מזיז את המבט שלי ממנה.
יוצאים מהמעלית והולכים בשקט לבית הקפה, שם מחכה לנו בשולחן צדדי מס' 2 עם חיוך קטן.
היא קופאת במקומה נעמדת (הפעם באמת בלי לזוז), הפרטים מתחילים להתחבר לה... אוטובוס... ישבן... חלאה.... חתיך... מכוער...

מתיישבים.
היא שותקת.
אנחנו בנתיים מדברים על כדורגל.
לוקח לה כמה דקות להעיז לפתוח את הפה.

"תודה" היא אומרת "אני חושבת שאני רוצה עכשיו לנסוע הביתה, אני עייפה"

2 מציע: "את רוצה שאני אקח אותך?"

"תודה, אני אסע באוטובוס..."



בבית 23:45 בערך - שיחת מסנג'ר עם הכלבונת שלי, שנשלחת הלילה לישון בסלון כמו שהיא,
עם השמלה מהאירוע, בלי מקלחת ועם הקולר האדום (נושא היום הוא נקיון...)

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ד' - 26/5/10

13:36 - הודעה לכלוב ל'שלי' שעוברת סרטים

בין לבין פגישות עבודה של העבודה השניה... היי טק...

בודק שוב את: הבלוג של A ושולח לה הודעה לכלוב:
"הראיון שלך נקבע למחר בשעה 14:00. הגיעי לטרקלין העסקים של מלון דניאל בהרצליה והמתיני."

שיחת מסנג'ר עם H שמספרת בדרך אגב, שבסופ"ש הילדים שלה אצל אבא שלהם ולה יש קצת זמן לעצמה,
ושהיא מחכה לסופ"ש של זמן איכות שקט.... (או שמחכה לה הפתעה?)


22:52 - 00:12 במסנג'ר עם הכלבונת, שתישן גם הלילה בסלון ושמארחת הלילה עוד כלבה אצלה בכלבייה.
...במקביל - 23:57 שולח לה תשובה בנוגע לתמונה שביקשה לפרסם.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ה' - 27/5/10

מפגש "גברים" עם A

היא מגיעה באיחור של 4 דקות.
אנחנו נותנים לה לחכות עד 14:14 ואז שולחים את פקידת הקבלה של הטרקלין להודיע לה שהפגישה שלה נדחית לשעה 15:00,
ושעקב האיחור שלה, נכנסה לפגישה המרואיינת הבאה בתור (מימין).

בשעה 15:00 היא ניגשת לפקידת הקבלה ומבררת מה קורה.
זו עונה לה שהראיון יתחיל בתנאי ולאחר ביצוע ההוראה, מוסרת לה מעטפת דואר רשום מרופדת ומעטפת נייר - שתיהן חתומות,
ואומרת: "פתחי קודם את מעטפת הנייר"

A מתרחקת חזרה לכיוון כורסאות הישיבה ופותחת את מעטפת הנייר, בתוכה פתק שעליו מודפס:
"מכיוון שנקודת המוצא שלך היא שהשמש זורחת לך מהתחת,
חס וחלילה איננו רוצים שהשמש תתפרץ לה באמצע הראיון ותפריע.
לכן.... פתחי את המעטפה המרופדת."

בידיים רועדות היא פותחת את המעטפה הגדולה יותר ומוציאה מעטפת נייר נוספת שעליה רשום:
"הראיון שלך A, יתבצע עם פלאג. יש לך 8 דקות להגיע לחדר 125 עם הפלאג במקום"

היא מספיקה להגיע, כולה מתנשפת. דפיקה על הדלת. 2 פותח. היא נכנסת.

"השארי לעמוד ליד השידה" אני מגיש לה פתק, שעליו מודפס ציטוט מהבלוג שלה ושואל "זה מוכר לך?"

היא עונה: "כן, אני כתבתי את זה"

"אז החלטנו! את בתקופת מבחן, אנחנו לוקחים אותך לתקופת התנסות.
את תצאי מפה ותחזרי באותה שעה ביום חמישי הבא, עם הפלאג, כדי שלא יהיו לנו כאן בריחות שמש. יש?"

היא המומה, מסתכלת על שנינו ושואלת: "זהו?"

"בנתיים. להתראות בשבוע הבא"

יוצאת.



21:38 עד 23:07 שיחת מסנג'ר לתחזוקת הכלבה שקצת מתפרקת....

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ו' - 28/5/10

הפתעה מתוקה ל-H !