ישבתי עכשיו בחדר, על השרפרף נצרים שלי, בוחרת תחתונים וחזיות כדי לארוז.
פתאום מצאתי את עצמי מסתכלת על עצמי במראה, בוהה.
ניסיתי להבין מה אני רואה...
אשה ? ילדה ? בחורה ? מיש ? אבל בכל אחת מהן, מיד היית שם.
ברגע הראשון ראיתי אשה, ותהיתי מה אתה רואה בי, האם כשאתה מסתכל עליי (או על תמונה שלי), האם אתה רואה בי אשה.
ואז ראיתי כמה שאני שלך, בכל מחשבה ובכל שניה.
ואז חשבתי לעצמי, כמה קשה לי לשחרר.
כמה שאני אוהבת אותי, דרך (מה שאני חושבת שזה) העיניים שלך.
אולי אפילו אוהבת אותי ככה, יותר ממה שאני מסוגלת לאהוב את עצמי כשזו רק אני - מבודדת מהקיום שלך.
כשהייתי בחתונה לפני שבוע, הרב אמר משהו בחופה, ואני מיד הוצאתי את הפנקס ורשמתי (כדי לכתוב לך).
עכשיו הזמן להעתיק את זה:
הוא דיבר על מהי "תשובה", לחזור בתשובה, ואמר שזה בעצם - לשוב אל עצמי.
ואז סיפר, שכשנפגש עם החתן והכלה לפני כמה שבועות, הוא שאל את הכלה המיועדת, מה זה בעיניה.
היא ענתה לגבי "תשובה זוגית": "הזוגיות עוזרת לי להכיר את עצמי, לגלות את עצמי".
מאד התרגשתי מהמילים האלה, כי זה מה שקרה לי איתך, יותר מכל קשר אחר שהיה לי אי פעם.
ולא בגלל שאיתך גיליתי על עצמי דברים חדשים, אלא בגלל שאיתך יכולתי להיות מישהי חדשה (ישנה),
זו שתמיד הייתי רק בתוכי, ואף פעם לא היה מקום להיות אותה באמת, במציאות, בחיי היומיום.
קשה לי להפרד ממנה.
אולי הרבה יותר ממה שקשה לי להפרד ממך.
אני נפרדת ממנה (בלית ברירה), כי רק איתך היא (אני) יכולה להיות.
ואתה כבר לא נותן לה להיות יותר.
אתה אמנם מאפשר לי להרגיש אותה ביני לביני, אבל כבר לא מוכן לתת לה קיום בפועל, לא מולך ולא בכלל.
וזה אולי מה שהכי כואב לי, מה שהכי חסר לי.
התחלתי לכתוב את זה כהודעה, כמו מאות ואלפים שנכתבו ונשלחו אליך.
ופתאום ידעתי שזה עומד להיות מועתק לבלוג ולעלות לאוויר.
לא יודעת למה...
אולי אני רוצה שעוד אנשים יקראו את זה לפניך ? (משהו חדש מאד שקורה, כי אני תמיד רוצה שתהיה הראשון).
אולי כי אני רוצה לצרוח לעולם את מה שאני מרגישה.
אולי זו קפריזה.
אולי זה אקט אינטואיטיבי.
אולי זו טעות.
אוהבת הכי אפשר,
מישלך.
}{
* תדמיין שהפוסט צבוע בכתום ( :
* חוזרת לארוז...
05:41 - הפוסט כבר נמצא באוויר כמעט שלוש שעות.
כיביתי מחשבים והלכתי לישון.
רק כשכבר הייתי במיטה ועצמתי עיניים, הבנתי למה הוא נמצא בבלוג ולא נשלח אליך בהודעה.
אתה יודע שאני מופרעת ופרפקציוניסטית בקטע הזה...
אז קמתי, הבאתי את המחשב הנייד למיטה והדלקתי אותו, ואני מוסיפה את ההערה הזאת לפוסט.
אז למה ?
זה כבר יאמר לך בארבע עיניים... אם תרצה לדעת ( :
לפני 12 שנים. 19 בספטמבר 2011 בשעה 23:54
