ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 6 בנובמבר 2011 בשעה 11:02


שקט.

פסטורלי.
ציפורים מצייצות.
פיסת עולם של טבע.
טבע העולם.

כמה מאות קילומטרים מכאן, נשמה אחת מול האבדן שלה, קמה משבעה לפני כמה שעות.
כמה מטרים מכאן, נשמה אחרת נכנסת לשבעה בעוד כמה שעות.

מעבר לחלון אני כבר שומעת את האנשים שמתאספים שם, כסאות נגררים.
עוד שעה נתאסף כולנו ונחבק את מי שעכשיו מתחילים חיים חדשים. בלי.
עם געגוע אינסופי.

נשאר רק לחבק את מי שכאן.
לאהוב הכי שאפשר.
להתמלא במה שיש.

אתמול בלילה, ארבע נשים על מיטה אחת.
וכל קשת התחושות שהיו איתנו.
ובעיקר הרבה הרבה כאב.

בין שאר המילים והחיבוקים והליטופים והמבטים...
ביקשתי ממנה שתזכור תמיד, שזכתה.
לאיש מופלא, לקסם של איש.
לשנים משותפות עם פירות שישארו לעולמים.

עם המחשבה הזאת אני יוצאת עכשיו לשם.
הולכת לפגוש...
הרבה אנשים קרובים.
הרבה אנשים זרים.

אלה החיים.

Homer Jay Simpson​(שולט) - השתתפות כנה בצערך
לפני 12 שנים
מישלי - זה בעיקר השתתפות שלי, בצערם של אהובים שלי.
אבל החיזוקים עוזרים לחזק הלאה.

תודה.
לפני 12 שנים
string doll - }{
לפני 12 שנים
Whip​(שולט) - תנחומיי לך, וגם להם.
אין באמת נחמה במילים, אבל חיבוק לפעמים קצת עוזר.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י