פריקית של שליטה.
אני יודעת שאני כזו. תמיד הייתי.
היו לי במהלך החיים כמה וכמה תחנות שהבהירו לי את זה, אם לרגע שכחתי.
להיות ה"נשלטת" שאני (מולו) זה אומר:
או להיות סמרטוט*.
או להיות מאסטר בהתמסרות, כלומר לפתח מיומנות גבוהה לשלוט ביכולת למסור שליטה.
ולמה שמתי את הנשלטת במרכאות ?
כי אני לא נשלטת, מעולם לא הייתי, ואני לא חושבת שאי פעם אהיה.
שפחתו ? - כן.
כלבתו ? - כן.
הילדונת שלו ? - כן.
כולי שלו ? - לגמרי.
אבל ההגדרות של שולט-נשלט הן מאד טריקיות כשמדובר בהתמסרות טוטאלית,
כזו שדורשת רמות מאד גבוהות של מודעות ושליטה עצמית.
אפשר היה לראות מהרגע הראשון בקשר, שזו אני שבוחרת עד כמה להעמיק.
ובחרתי עמוק מאד.
הוא אחד שלוקח הכל. הוא אחד שיודע להכיל.
אבל הוא בעצם לוקח את כל מה שהנשלטת שלו נותנת.
לקח לי זמן להבין, שהזכויות שלי לבחור בו לאדוני ולזרוק אותו בכל עת, והידיעה שכל השאר - שלו, הם רק המסגרת.
את העומק - אני קובעת.
את התוכן האמיתי שאפשר לשים בעומק הזה - אני יוצקת...
ושם בעומקים, הוא כבר יכול לעשות עם זה (ואיתי) ככל העולה על רוחו.
עוד לפני שנפגשנו שאלתי אותו:
היית פעם בסיטואציה עם מישהי חלשה ?
אני לא יודע מה זה חלשה.
שאלה טובה
חלשה בעיניך...
אתה יודע מה זה אשה חלשה ואישה חזקה בעיני דעתך, ע"פ הסטנדרטים שלך
לא.
אני מאמין שבהנתן הקרקע המתאימה כולן יכולות להיות חזקות ובהנתן הקרקע המתאימה כולן יכולות להיות "חלשות"
יש פה הרבה פילוסופיה.
חזק וחלש, שולט ונשלט, נותן ולוקח ומקבל... יש בכל אלה פרדוקס גדול.
כל זה התחדד לי מאד ממש לאחרונה כשליוויתי מקרוב חברה אנורקטית.
כמה שליטה היא מחזיקה בהפרעות שלה... כמה חזקה היא בלהרוס לעצמה את החיים...
אז מה זה חלש ומה זה חזק ?
אני והוא... מי באמת שולט ?
אני חושבת ששנינו.
וכאן אולי שורש הבעיה, שנינו שולטים.
לכן תמיד חשבתי שלא יכולנו להיות זוג בחיים, לכן השלמתי ואהבתי את הקשר בדיוק כמו שהיה.
אני לא מדברת על שליטה מלמטה, ממש ממש לא.
שליטה מלמטה היא מניפולטיביות, היא מבחינתי ועבורי זיוף.
גם הוא וגם אני לא היינו יכולים להשאר דקה, אם זה מה שהיה שם.
כאן אולי טמון הקושי הגדול שלי לשחרר.
מעבר לכאב הריגשי העצום, מעבר לגעגוע לכל כך הרבה ד(ג)ברים, מעבר לייסורים שבהתניות,
השולטת שאני, בחרה להתמסר... השולטת שאני מתקשה לבחור לשחרר.
יצא לי קצת מבולגן, אבל אין לי חשק לעבור על זה שוב ולוודא שיש פה היגיון.
חוץ מזה שיש אנשים שלא הולכים לישון ומחכים לפרסום, אז אני אהיה ילדה טובה ואשלח ככה.
ואם יש פה סתירות - sue me !
* אם זה לא ברור... הדבר האחרון שהייתי בקשר הזה, זה סמרטוט.
האובדן והצורך לצאת מה"מקום" הוא זה שהביא אותי להרגיש ככה, ועם זה אני מתמודדת היום.
לפני 13 שנים. 18 בנובמבר 2011 בשעה 21:28
