-
בלוגים
מיש
החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.
הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).
אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.
ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.
ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.
הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.
מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 12 שנים. 6 בינואר 2012 בשעה 14:24
אותו.
לפני שבוע, אחרי הרבה שעות קסומות יחד, שהרגשתי את האהבה והקירבה איתו.
בגלל שהוא היה שם במקום הזה לפני שנתיים, והוא יכול לענות לי מבפנים...
"למה גברים רוצים אותי, אבל לא בתור בת זוג ?" (גברים באשר הם, לא *הוא*).
הוא הסתכל עליי במבט אוהב וענה לי שזה בגלל שאני בוחרת את הגברים הלא נכונים.
סיכמנו שהוא יכתוב על זה פוסט, אבל אני לא חושבת שזה יקרה ( :
איתך...
לפני כמה שעות בטלפון, זה הדהד בי שוב.
אמרת לי כמה שאני ראויה.
שמגיע לי מישהו שירצה אותי באמת.
אולי אפילו לא אתה...
מישהו שירצה להיות שם לידי כל הזמן, ולא פעם בשבוע, ולא כשמתפנה לו זמן, ולא כשנוח לו לקרוא לי.
צדקת כשדיברת על הביטחון העצמי שלי.
הדימוי העצמי שלי באמת מצוין בכל תחום אחר בחיים שלי, חוץ ממה שקשור לזוגיות.
כשזה מגיע לקשר עם גבר, אני חושבת שאני שווה (אפילו הרבה), אבל רק לכמה רגעים, לכמה שעות, לכמה ימים, לשנה.
לא להיות זו שעונדים עליה טבעת, לא להיות זו שקונים איתה בית, לא להיות זו שעושים איתה ילדים.
ואני יודעת מה אני שווה.
אני יודעת שאני שווה.
לפחות אני אוהבת אותי.
אם אין אני לי, מי לי.
אז לכמה זמן שהייתם פה, שאתם פה, שתהיו פה.
אני יודעת לאהוב גם אתכם.
ואני מעריכה את כל מה שאתה עושה, ואת זה שאתה כאן בשבילי.
אתה נוגע בי (גם בלי לגעת בי).
שבת שלום.
