11 בבוקר, פעם בשנה.

לפני 12 שנים. 25 באפריל 2012 בשעה 12:07

כל שנה בשעה הקבועה, אני שם.
סבתא כבר איננה כמה שנים, ואני מקפידה לבוא בשביל אמא.

כל שנה באותה שעה, פוגשת את הזכרונות של שני ה~ב' של חיי.

מולי באותיות חקוקות באבן, השם המלא של ההוא מגיל 15, מהתחנה השניה - זה שהשאיר לי צלקת.
זה שקרוי על שם דוד שלו, ולא מסוגל להגיע לשם, כי לא מוכן לראות את השם של עצמו על מצבה (אני יכולה להבין).

כמו בכל שנה, עוברת לשורה הבאה להגיד שלום ולהתחבק עם המשפחה של ב' השני, זה שמילא שש שנים מחיי.
גם השם המלא שלו מופיע שם חקוק באבן, גם הוא קרוי על שם הדוד שלו.
אבא שלו (הפלרטטן) מזכיר לי לבוא לבקר אצלם, דוד שלו נותן לי נשיקה על הלחי ונצמד ארוכות.

2010

מאת: מישלי .................... בוקר טוב מס' 1....................09:21 19/04/10
קמתי
מתארגנת
יוצאת בעשר
אשלח הודעה כשאשוב הביתה

אוהבת
}{

מאת: מישלי ....................אני תיכף יוצאת... .................... 09:59 19/04/10
(הודעה צונזרה 😄

מאת: מישלי ....................יש לך ד"ש... .......................... 10:13 19/04/10
(לינק מצונזר :)
הבטחתי למסור

מאת: מישלי .................... חזרתי הביתה }{ .................... 12:14 19/04/10
עדכון לו"ז ליום רביעי - פגישה של S בשעה 19:00
(O - "זו פגישה חשובה מאד של המובילים, גם אם את לא יכולה להגיע - תגיעי!")

}{

2011

מאת: מישלי .................... חזרתי מהטקס ..................... 12:56 09/05/11
זה היה אתגר לקום בבוקר ולא לשלוח לך הודעה.
אמא באה לאסוף אותי ויצאתי מהבית מצויידת במפתח של הדירה. וזהו.
לא לקחתי איתי כלום. גם לא סלולרי. עוד אתגר.

לא יכולתי שלא לחשוב על זה שבשנה שעברה, ברגעים האלה, עמדתי שם בטקס והייתי מלאה.
הייתי משוייכת, מאוהבת, נאהבת וביחד.
עכשיו אני מאוהבת ונאהבת, אבל לבד... מתגעגעת... ריקה... חסרה... עצובה.
זה הבדל של שמיים וארץ.

זה אולי הקושי, שבלהקיף שנה שלמה, לכל תאריך ומועד, יש תזכורת חדה, לזה שהיה בשנה שלפניו.
הרגשתי את זה חזק בפסח, אני מרגישה את זה חזק היום, ואני מקווה שהכאב של זה ילך ותקהה, ויקבל חיוך.

אני לא מרגישה כ"כ טוב, בחילות וחולשה.
הייתי היום שקטה, די מכונסת בעצמי, אולי קצת על טייס אוטומטי.
חושבת על זה שיכולתי לראות אותך אתמול, ולשמוע, להריח, אולי לגעת ולמשש קצת... ועל זה שויתרתי.
אני לא כועסת על עצמי, אבל אני תוהה כמה זמן יקח עד שתאפשר שוב, עד שתציע שוב.
אולי טעיתי ?

אני הולכת להכין לי משהו לאכול ואח"כ אולי אכנס לישון עוד קצת.
בבוקר קיבלתי SMS "בוקר טוב מישלי" ממס' שלא היה מזוהה אצלי. הנחתי לזה.
עכשיו שלחתי חזרה ושאלתי מי זה והתברר שזה הניו-יורקי, שאל אם יכול להתקשר, עניתי שאחרי שש בערב.
היו לי גם שיחות שלא נענו בבית וגם בסלולרי מ(צונזר).
אני מרגישה רדופה, יש לי קונוטציה של חיה שרוצים לצוד אותה, זה עושה לי גועל.
אני רוצה לשים עליך ראש ושתחבק אותי.

אוהבת.
}{

2012

התעוררתי עשרים דקות לפני השעון.
היה נעים לשלוח "בוקר טוב דום".
היה עוד יותר נעים לקבל אחרי רגע "בוקר מצוין".
היה הכי נעים להעביר את הזמן עד המקלחת במצלמות פתוחות, לראות ולשמוע ולהרגיש.
ולהתרגש ולשמוח... שוב.
משהו אחר.
סיפור חדש.
מגירה חדשה.
מישהו חדש.

היום בשעה 11 בבוקר, כשעמדתי שם בטקס, הרגשתי מחובקת מכל הכיוונים.
ידעתי שהלב שלי שוב שלם.

אח"כ עם אמא במסעדה. דיברנו.
על השבוע המורכב שעבר עליי בשבוע הקודם, לצידו של איש יקר שליוויתי בימיו האחרונים.
על דברים שצפים בי אחרי שביליתי את כל ליל חמישי בחברתו של המוות,
אחרי שהרגשתי אותו לילה שלם מחכה לצידי, כדי לקחת מכאן את מי שהגיע תורו,
כשידעתי שהפעם המוות הוא חבר...

דיברנו על הנשוי הקודם, ועל זה הנוכחי.
סיפרתי לה כמה שזה דומה וכמה שזה שונה, וכמה ששוב טוב לי...
והיא צחקה, כבר לא מצליחה יותר להתנגד למי שאני ( :
היא ראתה שהאור חזר לי לעיניים, ששמחת החיים שלי שוב כאן, שחזרתי.

מעניין מה יהיה ב2013?