מיש

מועדון.

תאורה חשוכה. מוסיקה רועשת.

צפוף. הרבה אנשים. בשביל לעבור צריך להתחכך.

אני נמצאת שם עם חברות שלי, ואתה מחליף איתנו מבטים.

מרחוק.

מידי פעם יותר מקרוב, אבל לא ממש.

טיזינג קל, חיוכים.

אתה מחייך חיוך מתוק, אבל גם קצת ממזרי.

אחרי כמה שעות אתה מופיע שוב, כמה מטרים מאיתנו על הבר.

מסתכל עלינו.

אנחנו צוחקות ונהנות מעצמנו. שתיהן כבר מבושמות כהוגן.

אני מסמנת לך עם האצבע להתקרב ואתה מסמן לי חזרה.

שנינו יודעים שאין פה משחקי כוחות, אין פה עניין של מי יבוא אל מי...

אני שולחת אליך חיוך חמוד ומוסיפה קריצה, ומבקשת בלי קול שתבוא אתה.

ואתה מתקרב.

אתה ואני והחברה שלי... ויש כימיה מדהימה בין כולנו.

נוגעים ונשענים ומתלטפים ומתנשקים ומתחבקים.

משהו קורה שם, זה מרגיש כאילו זה Meant to be.

לקראת ארבע בבוקר, אנחנו מחליטים ללכת לחפש אוכל.

ארבעתנו יוצאים לרחוב התלאביבי ומוצאים מקום שישביע את הבטן.

האוירה מושלמת.

האלכוהול עוד באוויר, אבל מתחיל להתנדף...

ואנחנו כאן.

בדיוק המידה הנכונה של הומור, הורמונים, מופרעות ושפיות.

מחליטים שנוסעים "אליך".

אנחנו ברכב אחד, אתה ברכב אחר נוסע לפנינו.

מה עובר לך בראש ברגעים האלה? כשאתה לבד ברכב שלך?

ברכב מאחוריך נמצאות שלוש נשים שהכרת רק לפני כמה שעות.

אתה תוהה האם מתישהו נפסיק לעקוב אחריך ונעלם?

מעניין על מה אתה חושב... מה אתה מרגיש...

מגיעים.

בניין בדרום ת"א, אני מכירה את הבניין הזה. זה לגמרי הזוי.

מחנים את הרכבים. בחוץ כבר השחר עולה.

הרפתקאה.

בדירה.

גישושים.

כל אחד מאיתנו מוצא את מקומו.

אחרי זמן מה, תמונה:

ארבעתנו על המיטה.

שלושתנו לגמרי לבושות, אתה רק חלקית.

אני שרועה על צידי, נשענת על המרפק שלי. מסתכלת על ההתרחשות.

אנחנו נועצים מבטים אחד בשניה, כששתיהן מפנקות אותך, מתפנקות איתך.

הן מדהימות!

אתה מחייך. אני מחייכת אליך חזרה.

קולות של תשוקה נשמעים.

ריח של סקס באוויר.

אבל זה מרגיש אהבה.

אני לא משתתפת פעילה, אבל אני מוקסמת מהרגע.

מידי פעם אני מעבירה יד מלטפת על מישהי מהן, או עליך.

מידי פעם אתה רוכן אליי ומנשק אותי, מעביר יד רכה על הלחי שלי.

הסיטואציה לכאורה מאד פיזית, אבל יש בה המון רגש.

נראית פשוטה אבל מאד עוצמתית.

מתישהו נרדמתי. 

אתם המשכתם להנות.

שמחתי שיכולתי גם להיות וגם להתנתק מכל זה.

בשעות שאחרי, בימים הבאים, בשבועות שחלפו...

אני ממשיכה לגלות את ההפתעה שאתה.

לראות נתחים קטנים מהנשמה שלך, להבין איזה בנאדם מיוחד אתה.

______________________________________________________________________

הטקסט הזה נכתב לפרופיל שלו, בדצמבר 2011, בגלגול הקודם של שנינו.

כי חשבתי שהפרופיל שלו היה עלוב... והגיע לו יותר!

אז, שנינו רווקים, בתקופה מאד כואבת של החיים.

הוא אמר לי:

"עוד לא הבנת שאני פה להרבה זמן?"  וגם  "איך אני יכול ללכת, אם אני בכלל לא פה?"

היינו סוג של מלאך אחד לשניה ואחת לשני, להושיט יד ולשלוף מאיזו תהום.

וידעתי שזה יהיה בסדר כשיעלם.

וזה היה.

הבליח במהלך השנים, לתחלופת הודעות ולא יותר.

ואז חזר לפני חודשיים.

שנינו בגלגול חדש, כל אחד מאיתנו בזוגיות והורות.

חזר כדי להעיר ולהתעורר.

אז אני לא יודעת אם אצלו משהו התעורר, אבל אצלי בהחלט כן.

גם בזוגיות המופלאה עם הטיגריס הפרטי שלי וגם בתוספות מסביב.

____________________________________________________________________

אז הפוסט הזה, מוקדש לכמה מהגברים בחיי:

קודם כל לזה מהבית! 
שמעלי ומתחתי ומאחורי ומלפני ומצדדי. תמיד!

אהוב ואוהב.

ל"בעל הבית" שאני כל כך שמחה שנשארנו חברים.

שמי שתזכה להיות שלו, תרוויח יותר ממה שאפשר לתאר.

לזה שלוקח איתי סיכון ומישתולל איתי קצת (י' מכוונת).

לאוהב, שבזכותו נפתח הבלוג, ולדקס שבגלל שנזכרתי, הפוסט הזה עולה.

אה, וגם לכמה נשים מופלאות:

שתי אלו שמככבות בפגישה שלמעלה, שעדיין מהממות ומדהימות!

לשתי הצלעות, האחיות שלי, על הגלגולים שאנחנו עוברות לחוד וביחד.

זכיתי, כבר אמרתי?