מיש

כל פעם מחדש, אני מופתעת מהחוכמה שלך.
מהרגישות שלך.
מהיכולת שלך לראות אותי ואת מה שעובר עליי.

נפגשנו בפעם הראשונה, בתקופה הכי איומה שלי.
רציתי למות וחייתי על אדים של אינרציה.
הייתה לנו חוויה מיוחדת במינה, שבזכותה אנחנו נמצאים, איפה שאנחנו, עד היום.

נכנסת פנימה, בדיוק בקצב והעוצמה הנכונים,
בלי אגו ובלי לדרוך על משמעותו, של זה שהשאיר אותי שדה חרוך.
דיברת איתי אז על "התחלה אמצע וסוף" ואמרת גם, שאתה ואני, זה לעוד הרבה שנים,
שגם כשאתה נעלם לתקופה, של ימים, חודשים או שנים, אנחנו לכל החיים.
נתת לי הזדמנות לתת לך משהו, שנתן לך נשימה,
ונתתי לך אפשרות להחזיר לי את הנשימה שלי.

לקחת בעלות, בלי לבקש בלעדיות, והחזרת אותי לחיים.

נשארנו בקשר במהלך השנים, לתקופה הקצרה עם זה שבא אחריך, 
ואז לשנים הבאות מאז, כשאני עם הגבר שבחר בי לזוג ושאיתו יש לי משפחה.

עברו שנים שלא נפגשנו, ואז אחרי דקה אצלך ברכב, אמרת דברים שקלעו בול.
והרגיש כאילו שלא עבר זמן.

שנה וחצי אחרי, אנחנו עכשיו כאן, בגלגול חדש, מוכר וכל כך נכון.
בקצב שאתה קובע, לפי מה שאתה חושב (וצודק) שצריך להיות.
נותן לי לחזור להשלט בהדרגה, בהשגחה, בהתחשבות, באהבה.
סיפרתי לך עכשיו בטלפון, על קצה המזלג, על השיחה הארוכה והמעניינת אתמול עם אבא.
הבנתי דרכה, את נוכחותך בחיים שלי.

סיימנו לדבר, ואז קיבלתי תמונה מאבא מאיזה נמל תעופה באירופה, עם סיכום ביקור,
והמשכתי התכתבות עם האיש שלי שנמצא עכשיו בעבודה שלו (אני אוהבת אותך!).
ואני מרגישה עטופה בגברים המשמעותיים שבחיי.
ולראשונה מזה כמה שנים, אני רגועה ומאושרת ביחד.

ומה שלא או כן יהיה ביננו ואיתנו, האש חוזרת אליי!

IT is so GOOD to be BACK