מיש

הכרנו בתאריך 28 לאוקטובר 2011

בתקופה אולי הכי איומה של חיי.

אחרי שינוי צורה שלא צלח (אז) (בהמשך בהחלט ובענק!).

אמא שלי, שהיא אמא שלי בכל מובן המילה, שהייתה מודאגת (כמו שאמא אמורה להיות) חפשה עבורי תרופות.

יצא שממש בדיוק באותם ימים שהכרנו, היא בדקה עבורי עם חברה שלה, שמידי פעם אנחנו מתייעצים דרכה בקוסמוס.

לפני 8 שנים. 5 בנוב׳ 2011, 12:33

תיקשור

אתמול אמא שלי הקריאה לי תיקשור שחברה (מאד מיוחדת) שלה, עשתה לה לפני כמה ימים.
זה החלק שקשור אליי ופרט למה שצבוע באדום, אני מביאה אותו כלשונו:

נמצא כאן מיכאל.

מיש היא בן אדם של קצוות.
מאד עקשנית.
היא לא מוכנה ללכת בדרך קונבנציונלית – היא לא מעניינת אותה.
שום שיחות הגיוניות יכולות לשכנע אותה, שום שיחה.
הגיון לא יחדור את החכמה האישית שלה, ומצד אחר,
את העקשנות המולדת שלה וכן את הרצון שלה לבדוק כל מיני גבולות.

אני רואה אותה שהיא מותחת גומי,
היא יודעת שלא לנצח הוא יימתח והיא יודעת שמישהו בצד השני שמותח,
יעזוב את הגומי וייתן לה "בומבה" בפרצוף.

(היא אומרת לעצמה:)
"אני (מיש) מקנאה באלה ששקט להם ולא צריכים את המתח הזה. אבל אני לא מוותרת על זה".

יכול להיות שמבחינת מערכת יחסים, מי שעזב את הגומי,
המערכת תעלם, והיא תחפש מערכת חדשה, שתביא אותה לאקסטרים.

אני רואה אותה עם תינוקת, עוד שנתיים שלוש.
לא רואה אבא.
עושה לבד ואחר כך מוצאת מישהו.
אבל, הוא סוג של פשרה. היא תהיה איתו ועוד מישהו!

2019

עברו שמונה שנים והדהמת אותי באמירה שלך לגביה.
שהיא לוחמת.
ואז שאתה רוצה שהיא תלמד ערבית.
ואז שלא עכשיו, כי... (והסברת למה), אלא בעוד כמה שנים, כי... (והסברת למה).
ואז שבעוד 15 שנה, כשאתה תצא לפנסיה, אתה תסדר לה עבודה ב...