אני מיס ביץ', בת 20 מירושלים, מתחלפת ובעסקי הבדס"מ מגיל 13. אני, באופן המתומצת ביותר, אדם הפכפך. יום אחד אני חושבת שקעקועים זה סקסי ורוצה לעשות אחד, ויום למחרת אני מסתכלת על מי שמקעקע לעצמו משהו דבילי על הפנים ושואלת את עצמי איך הוא ירגיש לגבי ההחלטה שלו בגיל ארבעים.
בשאלת הקעקועים או פירסינג, אני תמיד אתמוך בפירסינג. לי יש כרגע רק עגיל קטן בטבור, אבל היו לי לפני שנתיים כמעט סרפסים במותניים. אין צלקות 😄 כן כן, TMI בקטנה, אבל מה אם השאלה הזאת הייתה משאירה אתכם ערים בלילה ונוגסת בכם? מצטערת, לפעמים אני נהיית רעבה.
אני מתחלפת אולי בגלל שאני בנאדם של מצבי רוח. פעם אחת למעלה, פעם אחת למטה. ולא, אני לא מדברת על מאניה - דיפרסיה.
באשר לדעותי בנוגע לקהילה הבדס"מית שהיא הכלוב? לצערי, מרבית המשתתפים הגבריים פשוט מחליאים אותי. גברים שבלי להכיר את הבחורה כותבים לה הודעות בסגנון של "שפחה, תתקשרי אליי למספר כך וכך בין השעות כך וכך..", או "כלבה, רדי לארבע..". חמודים שלי, אתם לא גברים. אתם חבורה של נמושות חסרות ביצים שחושבים שככה נשמע גבר עם בטחון, או שאתם סוטים גועליים. מה שבטוח בטוח:
"Girls with asses like mine don't talk to guys with faces like yours".
למה נראה לכם שאני אכבד אתכם? לאו דווקא רק בנוכחות שלי, אלא באופן כללי. אתם ישר באים בגישה שהיא לא פחות ולא יותר מטרן אוף רציני. גם אישה אומרת שהיא רוצה להיות שפחה, היא עדיין רוצה שיהיו חיזורים. ככה זה נשים! אלא אם אתם מוצאים משהו אחר מנוגה או פלוטו, ולזה אני לא נכנסת.
היה נחמד להכיר. אל תתקשרו אליי, אני אתקשר אליכם.. אולי. סביר להניח שלא 😄
יום נעים ומלא כוויות באיבריכם המוצנעים 😱
לפני 13 שנים. 16 באוקטובר 2011 בשעה 6:49
