אני לא הולכת להכנס לכל הקטע הזה של "גברים הם חארות", כי אני לא מאמינה בזה. יש המון בחורות שלא מתנהגות יפה, ככה שזה יותר קטע של אישיות. מה שכן, כל כך התרגלתי לבחורים ששיחקו בי, שעשו ממני סמרטוט, שניצלו אותי ואת הרגשות שלי כלפיהם בדרך כזאת או אחרת שכשמגיע בחור שסוף סוף מתנהג אליי יפה אני מופתעת. כמו אתמול כשאני ומ' שכבנו במיטה שלו (במובן הלא מיני לצורך העניין), והוא אמר לי שהוא ממש מחבב אותי. אני חשבתי בהתחלה שהוא מדבר על משיכה והסתכלתי עליו קצת עקום, ואז שהוא הסביר שמשיכה גם לגוף וגם לאישיות.
הוא כזה מקסים ואני נתקפתי היום בתחושה פסימית כזאת שעוד שנייה מישהו יבוא וימשוך לי את השטיח מתחת לרגליים. אני מרגישה כאילו אני הופכת לקלישאה של הבחורה שמנתחת כל עניין ועניין, ואני הכי לא כזאת. עכשיו רק חסר לי שהOCD שלי יתחיל להתפרע P:
אני ממש מחבבת אותו, אבל יש מעיין קול קטן כזה בתוכי שמדי פעם מרים את הראש ואומר לי לברוח לפני שמ' יקדים אותי. למה אני צריכה להרגיש כאילו אני לא טובה מספיק בשביל שבחור יתעניין בי וישאר? כרגע לפחות אני לא מאמינה שיש לי ממה לחשוש. הוא אמיתי איתי והוא לא משקר לי למיטב ידיעתי. כאילו, אם הוא היה משקר לי, אני מאמינה שהייתי קולטת את זה די מהר, לא?
לילה טוב,
מיס ביץ' :)
לפני 12 שנים. 21 באפריל 2012 בשעה 19:21