לפעמים קשה לנו להגדיר את עצמנו במילים מעבר למפרט הטכני, שהוא הגיל, המקום, המוצא, הלימודים או העבודה. קשה להגיד מי אנחנו מעבר לפרט היבש שאומר: "X? X הוא סטודנט בן 25 למדעי הרוח..". אז מי אני? אני חמה לאנשים שקרובים אליי, אבל לפעמים קרה כשאני עצבנית. לגרום לי לצעוק על מישהו בעצבים דורש חתיכת כישרון. אני הפסיכולוגית, הסקסלוגית, האמא, הבת, האחות, הכתף התומכת, והילדה השברירית של החברים שלי בהתאם לדינמיקה בינינו. אני הבתולה השברירית, והזונה הפתיינית. המאהבת והקראש הבלתי מושג באחד. עם כל בנאדם שיש לי איתו אינטראקציה, אני מוציאה דמות אחרת. אני אהיה החברה הכי טובה שלך אם נתחבר באמת, ואני גם אהיה זו שתיתן לך את הכאפה כשתפשל. ככה אני אוהבת את האנשים בחיים שלי. אני אמיתית, אני כנה, אני לא משחקת משחקים, ואני לא מתפשרת על מה שאני רוצה.
מה אני רוצה? מבחינת הלימודים לסיים תואר שני בשני התארים שלי, ולמצוא עבודה בתרגום ועריכה לשונית. יש מצב שאני אלך על הוראה. כן, זה לא המקצוע הכי טוב בעולם, אבל בסופו של דבר זה יכניס לי כסף לכיס, ואני ארגיש כאילו תרמתי לפחות לבן אדם אחד בסוף היום. מהבחינה החברתית, להמשיך ולהפתח ולהיות פתוחה ותומכת עם אנשים. אני לא אומרת שאני תמיד אומרת את האמת. יש מקרים שבהם עדיף לשקר, אבל לרוב אני אומרת את האמת בפנים. מהבחינה הרומנטית, בגדול אני רוצה קשר רציני. לאו דווקא חתונה וילדים כרגע, אבל כן מערכת יחסים. שיהיה לי מישהו שהוא העזר כנגדי שלי. אני רוצה מערכת יחסים רצינית, אהבה, זוגיות, אבל אני לא בנויה לזה כרגע. אני לא בנויה לזה, ואני לא מוקפת באנשים שבאים באותה המטרה כמוני. אני צריכה מישהו שיתן לי את החום והאהבה שאני זקוקה להם, אבל אני צריכה שזה יגיע ממישהו שלא מצפה ממני לעקביות או לוחץ אותי לתוך מסגרת. זה מה שיש לי אצל הבחור שנמצא כרגע בגרמניה. הוא לא בא עם ציפיות, לכן הוא גם לא מלחיץ אותי. אני לא מאמינה שיצא מזה קשר רציני, אבל אני יודעת שאצלו תמיד יש לי מקום להיות הכי עצמי שיש. אני יכולה לברוח ולהעלם, והוא יתן לי את הספייס שלי. הוא לא יבוא וידרוש ממני הסברים. הדיסטנס המסוים הזה עושה לי טוב כי הוא לא מרשה לי לעשות רומנטיזציה לקשר בינינו ולפתח ציפיות לא ריאליות. אין ציפיות, אין אכזבות D:
לאן הולכת? בטוח שלכל אחד שנותן לי תשומת לב, ויש הרבה שרודפים אחריי כרגע. מרוב ציידים לא רואים יער, אבל האיילה קלת הרגליים (והדעת) הזאת מעדיפה דווקא את מי שלא רודף אחריי באטרף וחונק אותי בתשומת לב חח.. בכל מקרה, אני אמשיך לעבוד על עצמי, להשתפר, לגדול, להשתנות, ובתקווה להתעצב לאישה שאני רוצה להיות בעתיד. השינוי המיוחל יגיע, והוא כבר ככה בתהליך התחוללות. "ואם הדרך היא שמחת חיים ואושר להולך בה, אין לי מה לחפש. אני כבר עשרים שנה מולך בה..". כמו שכבר כתבתי כאן, המטרה היא אמנם העיקר בכל מסע, אבל גם הדרך מלמדת את ההולך בה הרבה מאוד על עצמו. זו אחת הסיבות למה עדיף ללכת ולהסתכל סביבך במקום לרוץ. דרך היא מסע, לא מרתון.
בסופו של דבר, טוב לי איפה שאני. כן, אני מכורה לתחושה הזאת של זוגיות. מכורה. קשה לי להיות לבד כשאני רואה אנשים אחרים בזוגיות מוצלחת, אבל גם הזמן שלי יגיע. חוץ מזה, הבן אדם שאני צריכה להתקרב אליו הוא אני. ברגע שאני אפתח אל עצמי, אבין את הכאב שאני עוטה אותו כמו שריון שמגן עליי מהאנשים שאני רוצה להכניס פנימה, אני אוכל להתקדם הלאה. אני אוכל להפוך לאדם שאני רוצה להיות. בשביל זה יש לי עוד הרבה מאוד לעבור, אבל אני נחושה מספיק להשיג כל מטרה שלי, רגעית או ארוכת טווח. אולי אז אני אפסיק לברוח מכל בחור סימפטי שמראה לי תשומת לב וחיבה XD
לילה טוב וסופ"ש נעים,
מיס ביץ' :)
