תעתועי כוכבים

הצעקה הזו, שבוערת בבטני ושורפת את גרוני.
הצעקה הזו, שחשבתי שכבתה בי עד שפתחתי אליך את ליבי.
הצעקה הזו, שמתלהטת בי כשאתה לוקח לך מעומק נשמתי.
הצעקה הזו, מוכרת לי. לצערי.

את הצעקה הזו הצתתי אני,
כשבחרתי להעניק לך ממני, גם כשזה לא לטובתי.
את הצעקה הזו, פרי אהבתי -
הגיעה העת לבער מתוכי.

אז אני צועקת -
ומוותרת על התקווה שתראה בי מעבר לנתינתי.
אני צועקת -
במלוא ריאותיי, עד כלות נשימתי.
צועקת -
וכל כולי מתמסרת ללהבות שמאיימות לכלות אותי.

אני צועקת -
את תמימותי, נתינתי.
את כעסי ועלבוני.
את הלכלוך שדבק בי מידך החומסת.
את טעותי.

אני צועקת, צועקת וצועקת -
עד שוך הלהבות,
עד חוזרת אלי נשמתי.
מותשת, מבטיחה בליבי
לא לשוב על הבחירה הזו
שמאכלת אותי.