שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלקיחה בנתינה היא

לפני 11 שנים. 28 במרץ 2013 בשעה 14:03

ונילית, נשלטת טוטלית, חברה, שפחה, אישה, נאהבת, שותפה, חזקה, חכמה, מצחיקה,

מה כבר צריך הבנאדם?

ואפילו אל וגם קיסר?

שדונית חוצפנית זה מה שהיא, אישה דעתנית חזקה שיכולה גם להיות נשלטת טוטלית,

ממקום של אהבה, לא של חולשה, לביאה זועמת רכה וכנועה.

אל הקיסר תוהה מה יעלה בגורלו...

 

 

לפני 11 שנים. 23 במרץ 2013 בשעה 9:53

 


 לוקחים החלטה משלמים את המחיר מתרגשים כואבים מקווים מצפים,ככה זה כשיש אהבה כשיש חיבור נשימתי חיבור תודעתי שתי נשמות מחוברות במרחב הזמן והמקום,מתרגשים כי לוקחים החלטה ומקווים לטוב יותר,כואבים כי יודעים שגם אובדן נמצא שם בדרך ולהתחמק ממנו עלינו לפלס דרך בשביל שעדיין לא שורטט,מתמטיקה אמרו, להבין את היקום, רק שיש יותר מדי נעלמים במתמטיקה של הרגש.תזהר במשאלותיך אומרים, הן יכולות להתגשם, כמו עוד אבסורד במכניקת הקוונטים,השתמשתי בכל תוכנה אנטי התגשמות שקיימת, ובכל זאת זה נכנס לחיי, נזהרתי דחיתי משכתי התחמקתי מערכות אבטחה שלא מביישות את פרוייקט מנהטן,והיקוםצחק לי בפנים. התגשמות, של מה ששאפתי לו, כמו יצור קסום מהאגדות היא חדרה למרחב שלי,מרתקת, מאתגרת, מעוררת, ממריצה את דמי, פותחת את כל חדרי ליבי, מעוררת בי תשוקה מינית כמו התשוקה לחיים עצמם, מלאה בתוכן, אינטיליגנטית, מצליחה לחייך אותי בקלות,אוהבת, לוחשת לנשמתי, מוצאת את דרכה בעולמי כמו נולדה להיות שם, נשלטת וצייתנית כשיש צורך בי, חזקה ועיקשת בדרכה גם.והיקום עדיין צוחק לי בפנים וכן, לקחנו החלטה שיתכן ותוביל אותנו לאובדן, לאובדן הקסם שביננו,כמו שהיא כתבה, כי זה קורה, כי ככה זה, ימים יגידו, ויכול להיות שזה סיום, ויכול להיות שנצחק בחזרה ליקום בפנים.יש יאמרו זה כל כך פשוט, אוהבים, רוצים, חיים אחד את השני, פשוט לא?כן, בהחלט פשוט, רק שלפעמים(תמיד) הפשוט זה הדבר המסובך ביותר.אז כן, אולי זה סיום, אולי לא, יש רק דבר אחד שממלא אותי עכשיו וגולש בקצוות,i mad about you 


 


 

לפני 11 שנים. 14 בפברואר 2013 בשעה 10:22

14/02

חלפה לה שנה

החלפתי קידומת

משום מה לא מרגיש משהו שונה...

אם כי מילות השיר להלן די מדברות אותי פה ושם.

לפני 11 שנים. 6 בפברואר 2013 בשעה 22:25

כן דור הולך ודור בא,
ובעצם גם ההולך, רק במובנים מסויימים הוא הולך,
ובמהותו נשאר הוא איתנו, עד יום מותנו אנו,
ואז אנחנו נלך ונישאר בזכרונם, מחשבותיהם וליבם של יקירנו,
סה לא וי

לפני 11 שנים. 5 בפברואר 2013 בשעה 23:15

בימים טרופים אלו, בהם הממלכה סוערת, והאויבים צרים מצפון דרום ומזרח, הרמונו של אל הקיסר(המונה נפש אחת יחידה ויקירה אך רבדים רבים לה והיא כאלף נשים) גועש קמעה  בכל ירח מלא בשל עיסוקיו הרבים של הקיסר הגוזלים פיסות זמן יקרות מאהובתו אשת החיל, וכל הזהב והאבנים הטובות אשר במרתפו אינם יכולים לקנות לו ולו מעט זמן נוסף שיביא מזור לנפשו הדואבת והעייפה,

בשל כל אלה,  המוזה אינה שורה  בו, והכתיבה ממאנת לזלוג ממוחו מלא הברקים לידו הממקלדת.

ויאמר אל הקיסר לעצמו  הלא אתה פוסע בדרך בה בחרת, דרך רבת מהמורות, אך יודע אתה את סוף הדרך, ונוסע אתה בנתיבי הזמן  אל מקום אחד שבו משכנת את לבך, וגורלך יביאך לנקודת הזמן שבה יתחברו כל הנקודות בקו אחד של שלוות נפש וסיפוק.

 

כי אתה לא מוותר, ולא תוותר.

 

ואם נטשה אותך המוזה ולו לזמן מה, כתוב זאת בשיר, שירת מלאכים, והשרפים ילטפו את פניך במוסיקה שמימית, וירוננו את נפשך וימלאוך בעוצמה וחסד ויביאוך אל עץ התאנה שתחת עליו הבוהקים בקרנה של השמש הגדולה, תשרה בצילם ואהובתך בחיקך.

 

I'm going to sing my song

And sing it all day long

A song that never ends

How can I tell you,

all the things inside my head.

The change in these past years

Has made me see our world

In many different ways

How can I tell you, love can change our destiny

.Love can change the worldLove can change your lifeDo what makes you happyDo what you know is rightAnd love with all your mightBefore it's too late

 

one day I hope we'll be

in perfect harmony

A planet with one mind

 

Then I could tell youAll the things inside my head

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 12 שנים. 19 בנובמבר 2012 בשעה 9:08

 

איחור של ארבעה ימים

טוב לנו יש פה מעין מלחמה

כן שום דבר חדש

אתה זוכר שדיברנו על זה שכנראה כך זה יהיה,

מדי כמה שנים סיבוב  לחימה ואתה לא הספקת...

טיסת אימון שגרתית, וזהו.

חייב לומר לך שעדיין פניך לא דהו בזכרוני, כלל,

עדיין צלול ולנצח עם החיוך המפורסם שלך,

גם הגעגועים לא פחתו, את החלל הזה שהשארת לא ניתן למלא,

אבל איכשהו אתה עדיין פה, איתי, במחשבותיי, בליבי,

השיחות שלנו לפעמים, בלילה, עדיין.

דניאל אחי היקר,

אוהב אותך.

לפני 12 שנים. 28 בספטמבר 2012 בשעה 9:32

האהבה שלנו תנצח את הכל,

כי אין ברירה אחרת,

גם את הזמן ננצח אהובתי.

 

לפני 12 שנים. 22 בספטמבר 2012 בשעה 10:52

 

איפשהו לאורך קו הזמן ישנם מקטעים שבהם אתה חש מתכלה,

לא נותר בך דבר לתת, לא שמץ של אנרגיה, אתה רק קיים.

דבר מה שאתה עובר חודר אל מתחת העור, אל תוך הוורידים, מוצץ את לשד חיותך,

כשזה קורה לך בפעם הראשונה זה גם מדכא את נפשך, בפעמים הבאות אתה רק מרוקן-

ומחכה שזה יחלוף.

ובזמן שאתה כלוא באותו לימבו, האנשים מסביבך זורמים הלאה ולא תמיד אתה מצליח

להדביק את הפער,

נצרך רגש עמוק שבסיסו עומד על אואזיס קטן בתוך כל השיממון,

שיאפשר לך את קפיצת הדרך.

 

 

לפני 12 שנים. 14 בספטמבר 2012 בשעה 10:33

 

שנה טובה

תכלה,

תחל.

ועוד דבר קטן,

תמיד נדמה לנו שיש לנו את כל הזמן שבעולם,

אהיה עם הילד יותר שבוע הבא,

אבקר את המשפחה עוד כמה ימים,

אשקיע את עצמי בזוגיות אחרי,

אעשה את מה שהכי רציתי כשיותר יתאים,

יש זמן,

אולי-ואולי לא.

אתם או אנשים שאהובים עליכם, עכשיו הם פה-ופוף הם אינם,

כן זה קורה, זה החיים, זה קרה לי,

וגם אני חשבתי שיש לי את כל הזמן שבעולם,

אז אולי תבטיחו לעצמיכם, שבשנה הבאה,

תאהבו עכשיו, תהיו עם היקרים שלכם, עכשיו, תעשו את מה שחלמתם, עכשיו,

כי אין לנו את כל הזמן שבעולם.

לפני 12 שנים. 12 בספטמבר 2012 בשעה 7:21