הלקיחה בנתינה היא

יש ואתה נכנס פנימה, מחפש תשובה, גם כשהשאלה לא בדיוק ברורה,

ואתה מדלג בין דברים שהשארת על הרצפה, שאתה לא ממהר לטפל בהם,

והדברים שוב צפים מעלה כמו תיבת פנדורה ואתה ממהר להכניס אותם פנימה

שלא להכנע לכאוס שמאיים לשתק אותך, לא היום שלוות הנפש,

אולי מחר,i'll find my way home

https://www.youtube.com/watch?v=VosFiY1SifA

עוד שנה חלפה הלכה לה,

לא משהו השנה האחרונה, אבל אין חרטות(גם לא חרטות),

יש דבר או שניים שצר לי ועצוב לי עליהם, דברים שהתהוו אך לא הגיעו למיצוי,

לפעמים דברים לא מסתדרים בסדר הנכון.

ו-מה שצריך לקרות קורה,

או לא.

https://www.youtube.com/watch?v=Uyb67x1C2Dg

daniel my brother

There's so many different worlds 
So many different suns 
And we have just one world 
But we live in different ones 

הבלחת לזמן קצר, זה לא הרגיש כך, זה לא היה קטנוע זה היה משאית,

הנפש שלך הגדולה כל כך, שנעה במהירות בלי אש הצלפים בין השמיים

ותהומות, ההיחשפות של נבכי נשמתך כשהיית מדבר איתי, ללא מבוכה,

ללא פחד, התמימות שלך, התמימות שגרמה לך לצלקות מבני אדם שאינם

טהורים כמוך, וקיבלת הכל, באהבה, בעצם לא את הכל, את המחלה קיללת,

ונלחמת, יום אחרי יום, שעה אחר שעה, והכדורים הלבנים הארורים,

הם ואתה, ספון בחדר במלון בתל אביב, עשן הסיגריות, הלבנים הארורים שאולי

קיווית שיוציאו אותך מהצינורות, שלא הצלחתי להניא אותך מלקחת אותם, ואומרים כשאדם רוצה למות הוא מוצא את הדרך,השיחות שלנו, החיוך בעיניים שלך כשהיית רואה אותי,

אהבתי אותך,

ושלוש ההודעות האחרונות שלך,

"תתקשר אלי כשאתה יכול"

המלאך בליבי, האור בנשמתי

Let me in your dreams

 Angel in my heart

אדם מיוחד, אדם עם כאב, אדם שידע את התהומות, אדם שהביא מזור ואור להרבה אנשים,  שבשנה וחצי האחרונות התחבר אלי,

היה אומר שכל שיחה איתי מטעינה אותו אנרגיות חדשות ותקווה,

הלכתי איתו פעם ברחוב המלך ג'ורג', ובחור צעיר יצא מהאוזן השלישית חיבק אותו ואמר לו: שתדע שאתה הצלת את חיי,

וגבריאל היה כל כך נבוך, אמר לי אני לא יכול להתמודד עם זה, זה מרגש אותי בעוצמות, מפחיד אותי,

בשיחה האחרונה לפני שבוע אמר לי, אני יוצר כל הזמן, זה מה שמחזיק אותי, 

והוא היה זקוק לזמן שלי, קצת יותר, לו רק ידעתי, שזה קרוב, שזה פה, הייתי יוצר זמן מאין, לא ידעתי.

אולי זה לא היה משנה דבר, אבל התחושה בכל זאת מחורבנת,

בימים האחרונים התקשר מספר פעמים, לא יכולתי הרבה לדבר איתו, אני מאד עסוק בעסק חדש.

לא צפיתי את זה, ממש לא, וזהו, היום הוא הלך.

גבו, היתה לי אהבה אליך, נפש רגישה, שמעבר למחלה, הרגישות אצלך היתה עוצמתית מדי, הרגישות הזו הכריעה אותך, יותר מהמחלה עצמה.

זכיתי להכיר את נפשך מקרוב, גם אם רק לזמן קצר.

(אל הקיסר אומר לעצמו, החודשים האחרונים לא משהו...)

מזל שאני לא דתי,

אחרת הייתי מחכה בקוצר רוח  ליום כיפור הממשמש לבוא, כדי שאזדכה, כמו כל האנסים, גנבים וכו'

כי אין ספק שחטוא חטאתי השנה לא מעט.

אחד החטאים היה לא מזמן, למעשה ביום שישי האחרון, פגעתי במישהי, ועוד במישהי שפגעתי בה רק לפני זמן מה, וזה ממש לא היה הכרחי.

ידעתי מה היא רוצה, והיא לא רצתה הרבה, קצת אינטימיות, קצת קרבה, סקס, לערב אחד, בלי לחשוב מעבר,

ועד כמה שנפשות מסויימות לא יבינו זאת, למרות שמסתבר שהלב שלי ממש לא פנוי, הרגשתי שאני נמשך אליה, רוצה להיות איתה, האמת שאני מרגיש אליה במידה מסויימת,

ואז במסיבה, כשהכל טוב, מבטים של ציפייה, ביד גסה אני דופק את העניין, אומר משהו שבמודע אני יודע שיהרוס את מה שאמור לקרות, בפעם השנייה.

פעם כתבתי פוסט שמספר על אחת, מירה, שאהבה אותי עוד מהגן, וסיפרתי איך בערך בגיל 16 היא באה למגרש וחיכתה לי עם עיניים נוצצות, ואני פשוט התעלמתי ממנה,

ועד היום אני זוכר את המבט שלה, של הכאב, של העלבון, ולפעמים כשאני נזכר בה, זה עדיין צורב לי, והאחת מיום שישי האחרון אמנם לא אהבה אותי או משהו כזה, אבל היא ציפתה,

למשהו שנתתי לה להבין שיקרה,

ופגעתי בה, פעם שנייה, ואני יודע שזה יצרוב לי, זה ממש לא משנה לי מה היא חושבת עלי עכשיו, לא כי אני אדיש או משהו, פשוט כי זה לא חשוב,

מה שחשוב זה שפגעתי בה, פעמיים.

חבל שגברברי הכלוב לא יודעים איזו נפש נהדרת היא ואיזו חברה או בת זוג נהדרת היא יכולה להיות, ולא אספר על אי אלו מעלות אחרות יש לה...ורובם לא יודעים.

אני עושה טעויות כמו כל אדם, אבל פה היה משהו אחר, משהו שניסיתי להדחיק,

כי למרות שאני דפוק לפעמים, זה לא מטבעי לפגוע כך, ועוד בבחורה כל כך מתוקה וטובת לב, אז החלטתי להפסיק להדחיק,

זאת ריין סונג, אני פשוט עדיין אוהב אותה, ועם כל הבעיות שיש, עדיין בתוך תוכי היא זו שלא יוצאת לי מהלב, וכמה שניסיתי להמשיך הלאה, זה פשוט לא הולך,

איתה אני רוצה להיות,

ואיתה אהיה.

זו אהבה:

כשנתתי לך שעה,
לי נתת את חייך
כשנתתי לך דמעה,
את נתת לי חיוך
ושכחתי את ימי
לפנייך, לפני

אח, איך קולי נאנח
אח איזה קסם בינינו מונח
אך כמה טוב לי ורך
חדר סגור שוב נפתח.

כשנגעתי בכתפך
את קרבת את שפתי
והרעד בגופך
התגבר בתוכי
ועצמתי את עיני
בידייך, בידי

אח, איך קולי נאנח
אח איזה קסם בינינו מונח
אך כמה טוב לי ורך
חדר סגור שוב נפתח.

לתאר מה שבי צומח
אין מילה בתנ"ך
אח היא מילה, כן מילת מפתח
כשאני איתך.

את יודעת שאני
זה גם את זה גם שנינו
זה בינך וזה ביני
כל השאר לא חשוב
והלב היה נרגש
ונולדנו מחדש

אח איזה קסם בנינו מונח
אך כמה טוב לי ורך
חדר סגור שוב נפתח.

לתאר מה שבי צומח...

מה לעשות, אני מאמין שאני(או אתה) יודע מה באמת אני רוצה, רק אחרי שאני רואה מה אני עושה.

עברתי הכל ראיתי הכל נגעתי חוויתי נשמתי שמחתי התייסרתי

אהבתי נאהבתי כאבתי הכאבתי

לגמתי מממעיין החיים ועורקיי להטו וצרבו את חותם הזרות בזכרוני

צלו  של האדם הוא האובדן וחיותו רסיסים של אושר שחוק ודמע

כל שנייה בזמן שאתה עובר בו נותנת משמעות לחייך

והתקווה משרגת את שרירך ודוחפת את נשמתך במעלה הר החיים

אהבתי

נאהבתי

עזבתי הכל

רוויתי מאום

ראיתי הכל

ועיניי טחו מראות