הלקיחה בנתינה היא

אדם מיוחד, אדם עם כאב, אדם שידע את התהומות, אדם שהביא מזור ואור להרבה אנשים,  שבשנה וחצי האחרונות התחבר אלי,

היה אומר שכל שיחה איתי מטעינה אותו אנרגיות חדשות ותקווה,

הלכתי איתו פעם ברחוב המלך ג'ורג', ובחור צעיר יצא מהאוזן השלישית חיבק אותו ואמר לו: שתדע שאתה הצלת את חיי,

וגבריאל היה כל כך נבוך, אמר לי אני לא יכול להתמודד עם זה, זה מרגש אותי בעוצמות, מפחיד אותי,

בשיחה האחרונה לפני שבוע אמר לי, אני יוצר כל הזמן, זה מה שמחזיק אותי, 

והוא היה זקוק לזמן שלי, קצת יותר, לו רק ידעתי, שזה קרוב, שזה פה, הייתי יוצר זמן מאין, לא ידעתי.

אולי זה לא היה משנה דבר, אבל התחושה בכל זאת מחורבנת,

בימים האחרונים התקשר מספר פעמים, לא יכולתי הרבה לדבר איתו, אני מאד עסוק בעסק חדש.

לא צפיתי את זה, ממש לא, וזהו, היום הוא הלך.

גבו, היתה לי אהבה אליך, נפש רגישה, שמעבר למחלה, הרגישות אצלך היתה עוצמתית מדי, הרגישות הזו הכריעה אותך, יותר מהמחלה עצמה.

זכיתי להכיר את נפשך מקרוב, גם אם רק לזמן קצר.

(אל הקיסר אומר לעצמו, החודשים האחרונים לא משהו...)