הלקיחה בנתינה היא

מזל שאני לא דתי,

אחרת הייתי מחכה בקוצר רוח  ליום כיפור הממשמש לבוא, כדי שאזדכה, כמו כל האנסים, גנבים וכו'

כי אין ספק שחטוא חטאתי השנה לא מעט.

אחד החטאים היה לא מזמן, למעשה ביום שישי האחרון, פגעתי במישהי, ועוד במישהי שפגעתי בה רק לפני זמן מה, וזה ממש לא היה הכרחי.

ידעתי מה היא רוצה, והיא לא רצתה הרבה, קצת אינטימיות, קצת קרבה, סקס, לערב אחד, בלי לחשוב מעבר,

ועד כמה שנפשות מסויימות לא יבינו זאת, למרות שמסתבר שהלב שלי ממש לא פנוי, הרגשתי שאני נמשך אליה, רוצה להיות איתה, האמת שאני מרגיש אליה במידה מסויימת,

ואז במסיבה, כשהכל טוב, מבטים של ציפייה, ביד גסה אני דופק את העניין, אומר משהו שבמודע אני יודע שיהרוס את מה שאמור לקרות, בפעם השנייה.

פעם כתבתי פוסט שמספר על אחת, מירה, שאהבה אותי עוד מהגן, וסיפרתי איך בערך בגיל 16 היא באה למגרש וחיכתה לי עם עיניים נוצצות, ואני פשוט התעלמתי ממנה,

ועד היום אני זוכר את המבט שלה, של הכאב, של העלבון, ולפעמים כשאני נזכר בה, זה עדיין צורב לי, והאחת מיום שישי האחרון אמנם לא אהבה אותי או משהו כזה, אבל היא ציפתה,

למשהו שנתתי לה להבין שיקרה,

ופגעתי בה, פעם שנייה, ואני יודע שזה יצרוב לי, זה ממש לא משנה לי מה היא חושבת עלי עכשיו, לא כי אני אדיש או משהו, פשוט כי זה לא חשוב,

מה שחשוב זה שפגעתי בה, פעמיים.

חבל שגברברי הכלוב לא יודעים איזו נפש נהדרת היא ואיזו חברה או בת זוג נהדרת היא יכולה להיות, ולא אספר על אי אלו מעלות אחרות יש לה...ורובם לא יודעים.

אני עושה טעויות כמו כל אדם, אבל פה היה משהו אחר, משהו שניסיתי להדחיק,

כי למרות שאני דפוק לפעמים, זה לא מטבעי לפגוע כך, ועוד בבחורה כל כך מתוקה וטובת לב, אז החלטתי להפסיק להדחיק,

זאת ריין סונג, אני פשוט עדיין אוהב אותה, ועם כל הבעיות שיש, עדיין בתוך תוכי היא זו שלא יוצאת לי מהלב, וכמה שניסיתי להמשיך הלאה, זה פשוט לא הולך,

איתה אני רוצה להיות,

ואיתה אהיה.