הלקיחה בנתינה היא

בסופו של יום סוער,שהסתיים בכוס מים,
שבו הרגשתי במרכז עין הסערה,מסביב יהום הסער,
ואני בשקט טהור שאותו ניסיתי להפיץ,
ובאותה הזדמנות גם הרגשתי משופע למדי,
אני שומע את השיר הנפלא הזה(גם בעזרת נועה שהזכירה)
וליבי רוחש,ואני מתפייט יתר על המידה,
והפסנתר הנפלא שם באמצע השיר,
וסתם משהו שראיתי איפהשהו:
ביקורת,היא אמנות הניווט של אלו שלא עזבו מעולם את היבשה