צריך שניים לטנגו

אוהבת.
אוהבת לראות אותו. רעבה אליו
אדיש, מכונס בתוך עצמו, לא שם לב לקיומי.
מנסה לתפוס את תשומת ליבו ומצליחה מעצם קרבתי.
נוגעת בו, מלטפת, מקרבת אליו את הבל פי.
האוויר החם סביבו, הריח המשכר, חשיבותו ונוכחותו היחידה עבורי ברגע זה
מעלימה כל דבר אחר מתודעתי.
בוחנת אותו מקרוב. כל תא ותא. כל כך יפהפה.
הוא הבחין בי. כבר לא ניתן לסגת. כבר אי אפשר ולא רוצה.
הוא מזדקף לעברי ואני מגיבה אליו בהתאם.
מכניסה אותו לתוך פי...מרגישה כיצד הוא מתקשה בתוכי.
פי צמא אליו כל כך.מרגיש מלוטף מבפנים.
מכניסה אותו.עמוק יותר. לתוך גרוני.יורדת. יורדת. ויורדת.
עיניי דומעות. אני מתאמצת להכילו בתוכי. את כולו. מרגישה את רקותיי
ראשי כבתוך מלחציים.אני עומדת להקיא. עוצרת לרגע.
הוא לא נותן לי לעלות.
טיפה. את יכולה עוד, אומר.
לוקחת אוויר דרך אפי. מנסה שוב. הפעם כולו בגרוני.
הנה ...שוב.
מיציי עולים ומגיעים...תיכף שוב לא אוכל יותר. תנשמי.
נושמת. הוא בפי.כ"כ קשה וחזק. מרגישה איך הוא מזיין לי את הפה.
תענוג. הוא תופס בראשי ולוחץ אותו אליו...
אני מסמנת לו בציפורניי על רגליו. לא יכולה יותר. הוא מרגיש אותי.הרגיש כבר קודם מתי די.
איברו נוטש את פי באיטיות. נאלץ לעזוב את הרטיבות והחום האהובים עליו כל כך...
מרגישה שבעה..כל כך שבעה.