רדי למטה. חכי בחניון בעיניים קשורות. הוא יגיע לשם.
הנחה אותי אדוני אהובי.הכין לי הפתעה.
עשיתי כדבריו. ירדתי לחניון. מצאתי פינה חשוכה ככל האפשר. נשענתי על אחד הרכבים וכיסיתי את עיניי. רגישה פי אלף לכל רעש ברקע, לכל מכונית שנכנסת למתחם. רעדתי מקור למרות מעיל הצמר שהיה על גופי. דממה. אף אחד לא בא, אף אחד לא הולך. רק אני שם. ועיניי מכוסות.
פתאום התקרבה אלי מכונית. נשמעה כמו מונית שחיפשה חניה (?) . היא נעצרה על ידי ורציתי להיעלם. מה אם מישהו יראה אותי ככה? איך הערב הזה יגמר? . הרגשתי את אור פנסי המכונית. הפניתי את גבי אליה. הוא ניגש אלי. החזיק את ידי. חיבק. הרגיע. זה אני. הכל בסדר. ליווה אותי לתוך הרכב. הלב שלי דפק כל כך חזק שהייתי חייבת להירגע קצת לפני שניסע משם. ביקשתי עוד רגע קטן. חכה. אל תמשיך לנסוע. צריכה להוריד דופק.
ידעתי שהדבר היחיד שירגיע אותי מיידית יהיה להרגיש את הזין שלו בפה שלי. את המגע, הריח, הטעם. רק זה יחזיר אותי אלי. ביקשתי את רשותו והוא הסכים. אחזתי את איברו בידי וליקקתי, הכנסתי את כולו לפי.. ונרגעתי. הוא היה נעים וחלק, טעים והרגיש יפהפה. המשכנו לנסוע. עיניי מכוסות. עברנו את הרחוב המואר, ותוך כדי נסיעה הוא מרגיש באצבעותיו את הרטיבות העצומה שבין רגליי. נטפתי. ועוד לא הגענו.
עלינו אליו הביתה. לא רואה דבר. רגישה לריחות ורעשים. נכנסנו לבית חם. חנוק. הוא נכנס לחדר למס' רגעים. קול של אישה. מה קורה כאן? איפה אני? חיכיתי. כמו שפחה טובה. הוא חזר ואמר שהתוכניות השתנו. אנחנו חייבים ללכת למקום אחר.
יצאנו משם. מבולבלת ולא מבינה מה תוכנן, מה קורה בפועל, מה אדוני יודע ומה לא, הגענו לדירה אחרת. אמר "של חבר טוב". ריח נעים בבית. אנרגיה טובה. שוב חייבת להירגע מכל ההתרחשויות האלו. הוא כבר ידע מה צריך לעשות כדי שאירגע. ירדתי על ברכי. איברו מולי נכנס לתוך פי. ביתו החדש. הרגשתי את עיניו של החבר צופות בי. לא היה אכפת לי לרגע. להיפך...
קמתי, הוא הוביל אותי אל מיטה, ישבתי אבל נדחפתי לאחור. שכובה על גבי. טיפות אלכוהול מתוק מטפטפות אל תוך פי..מרגישה נשיקות חמות בכל גופי. כל כך נעים וחם. מישהו אחר מלטף את שיערי מחזיק את ידי. איזו הרגשה מענגת. מרגיעה. פיו וגופו נצמדו אלי. הוא ירד למטה, לשונו מענגת אותי, מיתרי הקול שלו הרעידו את הדגדגן שלי והוסיפו לחוויה האוראלית מטריפת חושים. הוא חדר לתוכי והפיק ממני קולות עונג עצומים.
הפסקה קלה ואני על ברכי, הוא נצמד אלי מאחורה ופי מלא באיבר אחר, מענג ומתענג. העוצמה משתנה בהתאם לזין אחר שנמצא בתוכי ..יוצא ונכנס בחוזקה. שוב ושוב. הוא אוחז בשיערי ודוחף את פי עמוק יותר. זונה קטנה. איזו מדהימה את. נהנית מכל רגע. מהשניים שאיתי. נפלנו גמורים- ראשי על רגליו של אחד המלטף את מצחי, ראשי, מתלונן על כיסוי העיניים (תורידי כבר. איזה כוח רצון.. עכשיו אני גאה יותר:). מסמן ועוקב באצבעו אחר תווי פני ומחמיא כל הזמן..
על בטני נח לו ראשו של אחר. כולנו מלטפים ומלוטפים. הם מדברים ביניהם. מכירים הרבה זמן. מזכירים חוויות עבר. אני- צוחקת, שותקת, מעירה מדי פעם.
היה קצר. איכותי. טוב. איזה כיף שאדוני האוהב דואג לי כשהוא רחוק ממני עכשיו. מתגעגעת אליך. תחזור בשלום.
צריך שניים לטנגו
נוכחותם של השניים בחיי-האחד והיחיד-אדוני, בעלי האהוב שקצרה היריעה מלתאר את יכולותיו ואישיותו הנדירה- במציאות ובעולמי הפיזי.
השני-נמצא אי-שם בעולם הוירטואלי, חוקר, שואל, דוחק לפינה, דורש, מעניש, מקבל, מעודד. נוכח.
פעמים רבות,ללא מודעות ומעל לכל היגיון-שניהם יחד מתלכדים למשהו עצום וחזק ממני. להוויה היחידה שיכולה להוציא אותי מעורי. ולהביא אותי חדשה אלי.
תהנו.
בלבוש חושפני מדי עבורי- עדיין קצת נבוכה ומתקשה להראות כך בציבור,
ולולא אדוני אהובי לידי- בטח הייתי מתחבאת מאחורי איזו פינה:)
עקבים גבוהים. צועדת לתוך מה שנראה כמו מרתף בבור עמוק.
יורדים מטה..עוד ועוד מדרגות- חשבתי לעצמי כמה סימבולי. כאילו שבעצם החיבור לעולם הזה יש משום ירידה לנבכי הנפש, במקום בו שוכנים להם רצונותיו והיצריו העמוקים והחזקים ביותר של האדם.
הבטתי סביבי, סקרנית והמומה כאחד. יכולתי ממש לחוש בגבי ורגליי את המבטים שננעצו בי.
מצד שני- נעצתי באחרים חזרה....מנסה לנחש מה עובר בראש של.. 😄
לאחר שיטוט קצר ובעזרתן האדיבה של שתי כוסות יין לבן, אני לומדת קצת לשחרר את התודעה ולהתחיל ליהנות. אגב, בדרך כלל אם מתווסף אליהם גם בריזר- אז זה כבר לגמרי הזמן לגשת לראות מה קורה במעמקי המרתף.
צעדנו אל הכוכים הקטנים והצפופים, כדי להתבודד בעצמנו ולראות אחרים מתבודדים.
זוג חייתי שכב לידנו. הגבר מעליה, אוחז בראשה וגופה, ומטיח אותם בחוזקה אל הכורסה., אגרסיביות קצת מוגזמת לטעמי, אולם היה נראה שהבחורה נהנית מכל דפיקה הטחה הגונה של ראשה על משענת המושב, קללה מצד הבחור מסתבר שגירתה אותה יותר. ידי נשלחה אל שדיה, כדי לגעת, אבל עדיין הרגשתי צורך ללטף אותה על מנת להרגיע, ולהחזיק לה את היד - למקרה שתרצה לאותת למישהו.
אני בטוחה שהיא הייתה לחלוטין בתוך הסיטואציה - אני זו שהיה לה קשה:)
הם קמו ממקומם, ואנחנו לעניינו- אדוני ישב גבוה ,על המשענת כשאני אל מול ברכיו.
חלץ את איברו האהוב ...כמה התגעגעתי אליו...כמה שהוא היה טעים....הייתי שקועה כולי רק בו. הליקוקים ברגלי, ישבני, אצבעות מכל עבר נוגעות בי, מלטפות. הרגיש לי מוזר כל כך. מבלבל מאוד. לעיתים היה המגע נעים, לעיתים מסיח את הדעת ומפריע. לא הבדלתי מי זה מי...
לפתע התיישבו ליד אדוני אהובי עוד שני גברים, ולבקשתו ולסקרנותי- ביקש שאענג גם אותם.
אחרי שניהם, רציתי לחזור אליו, אל המוכר האהוב. המשכתי, נישקתי, החדרתי עמוק פנימה למעמקי גרוני.
גבר שלישי התיישב על המשענת. שקט. אלגנטי. עדין. לידו ישבה בחורה. אני מצידי- שבעתי.
מביטה בעיניי אדוני , מחכה להנחיות." לכי אליו. הוא האחרון".
ניגשתי. ליטפתי את רגליו, הוא הוציא את הזין שלו- שהלך ותפח למימדים החביבים עלי בתוך פי.
הייתי מוקפת ארבעה גברים, שליטפו, נגעו. הייתי בעולם אחר ומענג לגמרי.
זה האחרון היה סיום נהדר לחוויה מטריפה.
רציתי עוד. הייתי מסוגלת להמשיך ולענג ולאבד עצמי בתוך החוויה המדהימה הזו
(וכן, וירטואלי יקר- כבר אמרתי לך שברור שהיית יכול להיות החמישי, בקלות )
מי יודע, אולי המשך יבוא?......
המילים. ברחתן. לאן?
רוצה לתאר את הדרך, את הגבול האחרון שלי (?:) שנפרץ לו באופן יפה כל כך, בהדרגה, בדגש על עונג, הבנה, שינוי החשיבה והמנטליות המושרשת בי.
איפה הן המילים?,
רוצה לתאר כאן כמה אני סקרנית לשמוע אותו. זה לא קרה מעולם. מאז שמצא אותי ופנה אלי במייל תמים (?) - ככה באלגנטיות, ראיתי רק תמונה מטושטשת מעורפלת.
חוץ מזה רק מילים. מילים. מילים. חזקות. נופלות בול למקומן בפאזל הזה המרתק כ"כ. הציפייה שיתחבר. ואז פתאום הנה הוא. למרות הלחץ והעומס. למרות שגרה אחרת.
מזל שלא ידעתי לאן יוביל אותי. אני לומדת כמה שזה הכרחי לי. אי הידיעה. לשחרר. לסמוך על מי שראוי.
אחרת הייתי נלחמת, מתווכחת, מוכיחה למה זה לא ילך, מתחבאת. מתכחשת לגמרי, מנסה נואשות להביס את הזרימה ע"י הצבת סכרים אינסופית ומתמשכת. אני כ"כ טובה בזה.כל כך הרבה למדתי מבעלי אדוני- פורץ הסכרים הראשי שלי. שהיכרותי איתו הייתה הכנה כ"כ טובה ויסודית לקראת הבאות.
כמה עברנו יחד. למדת להכיר אותי-הישנה, אך אני מבינה עכשיו שהכרת כבר אותי-החדשה. מספיק כדי לשים לי אותה אל מול עיניי..כמו אומר לי בישירות שלך- זו את. את אינך מזהה אותה עדיין. אבל תראי את העיניים- מכירה? ...ובתהליך המדהים הזה יחד- זיהיתי את השאר. והיא אחרת. מדהימה יותר. מרשימה הרבה יותר. מינית, בטוחה, יציבה, מחוברת. עדיין מופתעת לראותה מולי. אבל בקרוב זה יהיה טבעי, וברור מאליו. יש לך מתנה. השכלת להשתמש בה איתי. הסכמתי לקבל אותה ממך.
מבצעת את משימותיך. יודעת שלעיתים אני מתחבאת מאחורי תירוצים, קשיים טכניים, ומה לא. אתה כבר מכיר את תגובותיי- וזה לא נהיה לי קל יותר...אתה מכיר את גבולותיי- וזה קשה אף יותר.
יודעת שאנחנו קרובים למפגש. קרובים לסיום. מרגישה את זה. מתרגשת.מאוד. כ"כ מתרגשת שמנסה להשאיר את הדובדבן הזה לסוף..עוד לא..עוד קצת, לא הגעתי לסוף הדרך (או אולי להתחלה אחרת?).
רגועה לדעת שבעלי אדוני יהיה שם תמיד. לחוות יחד התחלות חדשות...וכן- אם יהיו גם רגרסיות- לא ניתן להן מקום רב. נקבל אותן וזה לא יאמר דבר וחצי דבר על הצלחתנו. רק יעמיק אותה. הן תהיינה הזדמנות לבחור שוב בדרך החדשה ולחוות מחדש את הריגוש בתהליך.את ההצלחה והאושר בחיבור לעצמי.
ולא...לא מצאתי את כל המילים. שיתארו את כל המשימות כולן, הפחדים והחששות שליוו את ביצוען, המחשבות האישיות העמוקות ביותר, הפילוסופיה שמאחורי הבחירה להיות נשלטת. וכן. זו בחירה.
ומי שאוהבת לקרא לעצמה ולהיקרא נשלטת/ שפחה/ סאבית... אך לא מבינה ב-א-מ-ת - הבנה אמיתית רגשית! מנטלית! קוגניטיבית! כנה, בוגרת ואמיתית שהיא בוחרת ורוצה בכך כדרך חיים, כמיומנות נרכשת שמשרתת אותה לטובה-
משחקת משחק מסוכן. יש בו שחקנים שרק מתחלפים. טקסטים שלא משתנים מהותית, התחלה וגם סוף. וריק שהולך וגדל.
משאירה כאן רסיסי מילים, מחשבות, תחושות.
כאן הן בטוחות. אוכל לחזור אליהן תמיד.
אתם יותר ממוזמנים להגיב (בבקשה לא בהודעות)
שיהיה לכולכם סופ"ש מדהים, גדוש הנאה ואושר
אני מרגישה כל כך סקסית שהייתי אוכלת את כל הזין שבעולם!
יצאנו לפאב מקסים בירושלים, אחרי שהיינו בו, הלכנו לאחר, וחזרנו אליו.
אחרי 3 כוסות יין שעזרו לי לשחרר עכבות ,להתחבר לעצמי באמת ולהפסיק לחשוש.. בצירוף עם בקשה מאדוני בעלי שיקח מרחק ויצא לכמה דקות יחזור וישב רחוק ממני
פניתי לכמה גברים והסברתי להם שקיבלתי משימה מהאדון שלי שיושב "שם" להעניק חוויה אוראלית איכותית ומדהימה לכמה שיותר גברים תמורת כמה שיותר כסף עד שאגיע לסכום מסוים.
דיברתי עם שני גברים, שהיו נורא סקרנים ושאלו אותי המון שאלות (אחרי שדיברתי עם גבר אחד ושאלתי אותו מה רמת הפתיחות שלו- והוא ענה 7 הגבתי "אז זה לא בשבילך". 7 זה נמוךךך...ואז ענה אם ככה-9....אבל הוא לא היה בענייין..מודע לעצמו מדי..אבל בחינם,לא הייתה לו בעיה. אלוהים כמה צביעות)
שני הגברים האחרים שאלו המון שאלות-מי האדון, איפה הכרנו, אם הצלחתי כבר, איזה משימות כבר קיבלתי, תמורת כמה כסף...הם הציעו 50 ש"ח וגיחכתי קלות.
אמרתי לו :"בסכום הזה כל זונה ממוצעת ומטה תמצוץ לך...תסתכל עלי...מה נראה לך!!"
ככה או ככה...היה נראה לי שהם סטודנטים תפרניים ולא היה להם. לא הרגשתי שהם שווים את ההשקעה.
חזרתי לשבת ליד אדוני אהובי והמשכתי לפלרטט עם כל הפאב. הוא אמר לי שכל הגברים שם (היו מלא...אחלה מקום!!!) הסתכלו עלי וראו שאני בטוחה בעצמי ומקרינה סקסססססססס ולהם נשאר רק לפנטז ולחזור הביתה לאישה מתוסכלת או לשום דבר.
בכל מקרה, החלטנו לעוף משם ונסענו הביתה.
בדרך ירדתי לאדוני בכביש 1 תוך כדי נסיעה. אמרתי לו שממש לא אכפת לי להתפשט ולנסוע לידו ככה, עירומה.
כמובן שהוא הסכים- והתפשטתי.
עירומה לגמרי. רק נעלי עקב גבוהות. הגענו לכניסה למושב בדרך ויצאנו מהאוטו- ליד רחבה מוארת עם ספסלים.
הייתי חייבת פיפי- עשיתי ותוך כדי ירדתי לו. יצאתי מהאוטו . עירומה.
עברנו לאזור המואר. הייתי על אחד הספסלים כשגבי אליו-והוא זיין אותי ...חזק. היה כל כך מדהים. ירדתי לו שוב וקיוויתי שמישהו רואה.
חזרנו לאוטו. הלכתי על נעלי העקב הגבוהות שלי . וכ"כ גאה ובטוחה. אני בשמיים.חלק מזה קשור וודאי לאלכוהול...אבל לא רק:-)
אז ככה מרגיש שחרור מ "מה יגידו אחרים"
אז לא עמדתי במשימה...אבל לפתע עשרה גברים שגומרים עלי (זה היה עונשו של האדון הוירטואלי אם אכשל במשימתי) נשמע פנטסטי.
כשהלכתי לישון, אחרי אדוני בעלי...לא נרגעתי. לא יכולתי להירדם. ביקשתי עוד כדי להשביע את הרעב שבי. עונג צרוף.
תרגישו חופשי להגיב-מה שבא לכם:-)
אוהבת.
אוהבת לראות אותו. רעבה אליו
אדיש, מכונס בתוך עצמו, לא שם לב לקיומי.
מנסה לתפוס את תשומת ליבו ומצליחה מעצם קרבתי.
נוגעת בו, מלטפת, מקרבת אליו את הבל פי.
האוויר החם סביבו, הריח המשכר, חשיבותו ונוכחותו היחידה עבורי ברגע זה
מעלימה כל דבר אחר מתודעתי.
בוחנת אותו מקרוב. כל תא ותא. כל כך יפהפה.
הוא הבחין בי. כבר לא ניתן לסגת. כבר אי אפשר ולא רוצה.
הוא מזדקף לעברי ואני מגיבה אליו בהתאם.
מכניסה אותו לתוך פי...מרגישה כיצד הוא מתקשה בתוכי.
פי צמא אליו כל כך.מרגיש מלוטף מבפנים.
מכניסה אותו.עמוק יותר. לתוך גרוני.יורדת. יורדת. ויורדת.
עיניי דומעות. אני מתאמצת להכילו בתוכי. את כולו. מרגישה את רקותיי
ראשי כבתוך מלחציים.אני עומדת להקיא. עוצרת לרגע.
הוא לא נותן לי לעלות.
טיפה. את יכולה עוד, אומר.
לוקחת אוויר דרך אפי. מנסה שוב. הפעם כולו בגרוני.
הנה ...שוב.
מיציי עולים ומגיעים...תיכף שוב לא אוכל יותר. תנשמי.
נושמת. הוא בפי.כ"כ קשה וחזק. מרגישה איך הוא מזיין לי את הפה.
תענוג. הוא תופס בראשי ולוחץ אותו אליו...
אני מסמנת לו בציפורניי על רגליו. לא יכולה יותר. הוא מרגיש אותי.הרגיש כבר קודם מתי די.
איברו נוטש את פי באיטיות. נאלץ לעזוב את הרטיבות והחום האהובים עליו כל כך...
מרגישה שבעה..כל כך שבעה.
בעלי אדוני היקר, אוהב פשטידה מסויימת שאני מכינה לו, ואוכל אותה בתאווה גדולה.
החלטתי שהערב, לכבוד דרכינו החדשה,
אני אנסה לשדרג לו אותה עם כמה טעמים שהוא אוהב במיוחד (וגם אני).
וזה המתכון:
רכיבים:
~~~~~~
קישואים, בטטה,גזר - בערך 4 גדולים
3 בצלים גדולים.
שתי כפות מרק עוף,
רבע כוס שתן צלול (תחליף למים ומלח)
פלפל,
רבע כוס שמן קנולה/זית,
שתיים-שלוש כפות קמח,
2 ביצים (לא ביצים של בעלי...)
אופן ההכנה:
~~~~~~~~~
את הקישואים, הבטטה והגזר - משמנים היטב בתוך הנרתיק. מצפים אותם טוב טוב משני הכיונים - בהרבה נוזלים פנימיים.
מגרדים את כל הירקות, וסוחטים את המים מהם.
מערבבים בקערה את כל שאר הרכיבים. (מומלץ לטבול אצבע בשתן ולבדוק מידת מליחות. שהפשטידה לא תהיה מלוחה מידי או פחות מידי)
שמים בתבנית ומזגגים קטשופ מעל.
אופים בתנור בחום בינוני\גבוה (180 מעלות) - לחצי שעה עד שמכניסים קיסם והוא יוצא נקי.
לציפוי:
~~~~~~
כשהפשטידה יוצאת מהתנור ומתקררת מעט,
להחדיר את האצבעות עמוק לתוכך, לאסוף הרבה רוטב ולמרוח בנדיבות על הפשטידה.
כשהגבר שלך חוזר עייף ורעב מהעבודה - הושיבי אותו ברכות על הספה, ותמצצי לו בתאווה ובחוזקה.
מלאי את פייך בזרעו החם והמתוק - ותפלטי אותו אל תוך כוס.
קחי מברשת רגילה, ותמשחי את הפשטידה בזרעו הטרי.
ותגישי לשניכם באהבה ובכניעה.
בתאבון.
(אעדכן אתכם אם הוא אהב את הפשטידה או לא)
😄
נוסעת בעקבות האהבה
~~~~~~~~~~~~~~~~
ורדינה כהן
מילים: דני רובס
לחן: דני רובס
מזוודה אחת, בגדים ונעליים
ספר ודפי כתיבה
שתי תמונות מתוך אלבום,
אחת ילדה צוחקת, בשנייה היא עצובה
אני נוסעת בעקבות האהבה
ואני לוקחת את כל מה שיש לי
ונוסעת אל האיש שאוהב אותי שם
אולי אמצא את מה שחסר בי
שם אולי יכבה כל מה שמתייסר בי
זמן שהוא ארז, חיבק אותי אליו,
לפני שאור הנר גווע
הוא אמר אלי שגם אחרי שהוא נוסע ,
כמו תמיד אהיה קרובה
אני נוסעת בעקבות האהבה
נוסעת בעקבות האהבה
נוסעת בעקבות האהבה
ואני לוקחת את כל מה שיש לי
ונוסעת אל האיש שאוהב אותי שם
אולי אמצא את מה שחסר בי
שם אולי יכבה כל מה שמתייסר בי
זמן שהוא ארז, חיבק אותי אליו,
לפני שאור הנר גווע
הוא אמר אלי שגם אחרי שהוא נוסע ,
כמו תמיד אהיה קרובה
אני נוסעת בעקבות האהבה
נוסעת בעקבות האהבה
המטוס מוכן אני קרובה אליו,
הכל מתחיל, הכל עבר
מזודה אחת, בגדים ונעליים
ים פחדים נהר תקווה...
ואני לוקחת את כל מה שיש בי
מזוודה אחת, בגדים ונעליים
ים פחדים נהר תקווה...
ויוצאת אל דרך עם האיש שאוהב אותי שם.
בוודאות אמצא את מה שחסר בי
וכבר אין מה שמתייסר בי.
גם אחרי שהוא נוסע- אני קרובה. אלי. לתשוקותיי.
אחרי אתמול, ההבנה שבחרתי ואני רוצה להיות הסאבית של אדוני אהובי - בעלי לעתיד- ובהכוונתו המשימתית של אדוני הוירטואלי (התישאר כזה? תמהני...) החלטתי שהערב כשישוב אקיים את טקס ההתמסרות שלי.
אני הסאבית שלו. הוא אדוני. אני שלו ורק שלו. הוא יכול לעשות בי כרצונו ואני אהנה מזה. אני נכנעת לו, הולכת איתו, אחריו. אני בוטחת בו, ואוהבת את מה שהוא עושה איתי, לי, בי.
אני מאמצת לעצמי זהות חדשה, אחרת. אולי כזו שהייתה שם ודוכאה שנים, אולי חדשה בכל זאת.
הערב הכנתי לנו ארוחה מושקעת. הדלקתי נרות בכל הבית, הגשתי את האוכל על השולחן. קרוב. שלא נצטרך לזוז משם לרגע, פרסתי שמיכה נעימה על רצפת הסלון, כריות מסביב. הבית היה נקי ומסודר. נכנסתי להתקלח ועירומה שכבתי על השמיכה מוקפת בנרות ורגליי פשוקות.ממתינות לו.משחקת עם פטמותיי שמזדקרות להן בהמתנה לפיו.
הוא נכנס הביתה. מוכה תדהמה. קרב אלי ורכן לנשקני.נשיקה עמוקה וחמה. הבטתי בו במבט מתוק סקסי ומזמין, ולחשתי לאוזנו :" זו המתנה שלי אליך על החוויה האדירה והעצומה שחווינו יחד אתמול. קיבלתי החלטה שאני מתמסרת אליך, לכוח ולעוצמה שלך, היום אני שלך, אעשה כל מה שתבקש ממני".
הוא ישב על הספה, קרבתי את פי לאיברו- ינקתי אותו לתוכי. פנימה, עמוק יותר מאתמול ובטח מלפני שישה ימים. המשכתי, עוד ועוד. רציתי עוד. איזו תאווה לזין גיליתי בי. זין גדול, עומד, מתקשה בפי, מלקקת אותו בשקיקה, ראשי עולה ויורד בקצב מהיר, יותר מהיר.כבר לא מרגישה אותו בגרוני כמו אתמול והוא נכנס עמוק יותר. היום אני טובה יותר. איזה עונג. הוא נכנס פנימה מדי. הקאתי מעט, אבל יכולתי לבלום את ההקאה ולקום. הצלחתי. באמת לא נורא כמו שחששתי קודם.
"אני רוצה שתהיה בך תאווה כזו לזין-לא רק שלי" לחש לי "שכל זין שיכנס לך לפה ואני בטוח שיהיו כמה, יחווה את מה שאני חוויתי עכשיו. אל תשמרי את זה רק לי". יש לו תוכניות לבחור..נהדר.
הוא גם רצה שאחווה את ההרגשה של להקיא. שאלמד שזה לא נורא. זה ניתן לשליטה. את שולטת בגופך ולא הוא בך. באמת לא נורא. זה נשלט.
לבשתי את בגדי העור החדשים שקיבלתי ממנו לכבוד האירוע הערב. שמלה קצרה בגובה הכוס, עם מחוך מעור שחור שדחס את שדיי וסגר אותם בשרוך שחור. נראיתי מדהים. שמתי מגפיים שחורות גבוהות, וסינר לבן. אני שלו. אשרת אותו ואעשה מה שירצה.
סובבתי אליו את ישבני. רציתי שיחדור אלי, ייצא לגמרי ויכנס שוב. להרגיש את החבטה של איברו בי, את החדירה העמוקה.הוא לא עשה מה שביקשתי. אוף. אצטרך להתאזר בסבלנות ועד אז העונג שבי ילך ויגדל. הוא סטר לישבני עד שנהיה אדום, היתושים עקצו אותי נמרצות,כאילו שותפים לסשן. הורדתי את ישבני אליו עוד. לפתע צריבה קלה ופתאום שורף מדי, טיפות השעווה הצבעונית נדבקו לאיברי. הרגשתי את חומה של שעווה צבעונית. עד שגמר ושפך על גבי את נוזל הזהב שבו, ליקקתי בתאווה את כף ידו שהייתה מלאה, גבי נמרח בזרעו. הייתי יכולה עוד. הרבה עוד.
נהניתי להיות שלך הערב. רוצה להיות שלך כל ערב. לגלות איתך דברים חדשים, חוויות מענגות שמימיות חדשות.
אוהבת אותך.
אוהבת אותי.
אתמול ביקשתי מאדוני אהובי לבצע את משימת הקניות- החל מקישואים או כל דבר אחר שלדעתו גדול יותר מאיברו וכלה במשימת הרכישה שקיבלתי מאדוני הוירטואלי.
קיבלתי את פניו לבושה בשמלה שחורה שקופה וצמודה, ללא תחתונים כמו שהוגדר לי, גם ללא חזיה.
הוא חזר תשוש, אבל עיניו היו ערניות עד מאוד.
אני רוצה לחוות איתו היום משהו אחר. הוא עדיין לא יודע.
מקווה שיהיה לו כוח, שלא נפספס את זה.
שתי שקיות מחנות צעצועים למבוגרים...מלאות כל טוב. הוא הניח אותן בחדר ואסר עלי להיכנס לראות.
הסכמתי. הסקרנות גאתה בי והציפייה, הו ...הציפייה.
בסופו של דבר, היצרים הכתיבו את המשך הלילה.
לחשתי לו - לא מאמינה שזו אני: "הלילה אני שלך". מתמסרת לרצונותיך, צרכיך. חושבת לעצמי: רק שיהיה עדין ומתחשב.
סמכתי עליו בעיניים עצומות וחיכיתי לקבל את המתנות שלי.
הוא הוציא שני כדורים קשורים בחוט, והחדיר אותם לתוכי... יצאנו החוצה, קצת לטייל. הייתי נבוכה, כמו ילדה בכיתה א` . מי רואה אותי? כמה הוא רואה?
הגיעה מכונית מאחורינו...רציתי לברוח, להיעלם מרוב מבוכה. הוא לא נתן לי...החזיק אותי שאלך לכיוון האור כדי שאראה את גופי לכל מי שמוכן לסגוד לו כמוהו ולא לכיוון החושך-שם הרגשתי נוח,רגילה. והוא...?...סוגד לגופי, מתפעל ממנו- ואני- הלוואי והיו לי את עיניו שלו להביט בי דרכן.
כשחזרנו הביתה- נכנסנו למיטה. הוא שאל אם אני מוכנה. עניתי- כן, סקרנית, חוששת, רטובה כבר, מצפה לבאות. הוא השכיב אותי על הבטן כשראשי באוויר, כיסה את עיניי בצעיף, קשר את שתי ידיי מאחורי גבי באזיקים המחוברים בשרשרת ברזל. קשר היטב ויצא.
נשארתי בחדר, שכובה, תוהה "לאן הלך, מה יעשה לי עכשיו, הזזתי את ידיי באיטיות- כאילו לא בכוונה, רק כדי לשמוע שוב את מנגינת השרשרת. אז זהו הצליל של המתח,הציפייה, מנגינת הנשלטת.
הוא חזר! שמעתי רעש - שקית. מה הוא עושה?
הכל נהיה חד וברור,החושים מתעצמים פי מיליון. הוא שימן את ישבני, את פתח פי הטבעת, בעדינות, זרם חם עבר בי...נעים. לא סיפור כמו שחשבתי.
לפתע משהו חדר. לא ידעתי מה אך הוא עשה זאת בעדינות, לאט,לאט... חשתי כאב חד בישבני, ביקשתי שיפסיק אבל הוא ליטף, הרגיע, נישק את ישבני נשיקה חמה...זה הרגיע אותי. יכולתי לסמוך עליו. חשתי מוגנת כל כך. הוא איתי, שלי, נעשה זאת יחד.
חדר עוד יותר...כאב, הרגשתי צורך עז להוציא, אבל העדינות והחום שלו-עזרו לי להיות רגועה והצלחתי להרפות.
הוא ניגש אל ראשי ולחש לי :"מזל טוב, יש לך פלאג חדש" אפילו בצבע סגול- כמו שאני אוהבת
ואז, פתח את פי, אחז בצווארי היטב והחדיר את הזין שלו פנימה בהתחלה קצת, אח"כ יותר עד שלבסוף הוא הכניס את כולו.
נחנקתי, נלחצתי. איך הוא ידע בדיוק מתי די??....איזה מלך. הזין שלו היה בתוך גרוני. כל פעם שניסיתי לנשום נחנקתי והזזתי את כל גופי כדי לנסות להשתחרר מקשירתו. זזתי כגוף אחד, קימרתי את גופי לאחור כמו סירה ששטה על פני המים....ימינה ושמאלה. הוא הרגיש היטב שלא יכולתי עוד, וידע בדיוק מתי לצאת. ניסינו עוד שלוש פעמים.
באחת הפעמים כ"כ נלחצתי ובעודו בתוך גרוני- אחז בי ואמר: הי, תירגעי..עכשיו את בסדר. אני בפנים ואת בסדר. והייתי בסדר. נדהמתי.
(עד שניסיתי לנשום שוב ונאנקתי. הוא כבר ידע שעליו לצאת).
למרות הנוזלים שניגרו מפי,התחושה הייתה העילאית. לא יודעת איך לתאר. זה לא נגמר...זה רק התחיל. הוא חזר לאחוריי.
פישק רגליי שוב,
הרגשתי משהו קר קצת חודר אלי, הייתי כ"כ רטובה, בלעתי אותו ...עד שלרגע נהיה טיפה כואב. שוב-בעדינותו המופלאה- שהה עימי בכאב, בחשש, בחוסר היכולת להמשיך. מנוחה. ואז עוד קצת.
הוא הכניס עכשיו משהו אחר. גדול יותר. הרבה יותר. מה הוא קנה לעזאזל?? לא יודעת, ולא אכפת לי כרגע. זה היה כ"כ בפנים, וידיו גירו את הדגדגן שלי- עד שגמרתי. גמרתי כ"כ חזק שכל הגוף שלי היטלטל לו כמו נחש נטול רסן. כמו צינור מלא מים שקשה להחזיק בראשו כדי לשלוט בו. ראשי היה מלא דם, הרגשתי מסוחררת .
איזה איבוד הכרה משכר.
הוא חדר אלי, והייתי יכולה להמשיך ככה לנצח. גם הוא.
קמתי אליו. הוא הוריד ממני את הצעיף, האזיקים. חיבקתי אותו, נישקתי אותו. בעלי האהוב לעתיד, איזה עונג שחוויתי את זה. איתו. רק איתו. הוא ידע בדיוק איך לגעת בגוף, בנפש, בלב. בנו. שוחחנו אח"כ, מעבדים את החוויה, מכירים מחדש.
איפה הפחד שהיה קודם? הגבול , הטאבו? פרצתי אותו. אני בסדר. טוב לי. טוב מאי פעם. יצאתי מגבולות עצמי. מדוע הצבתי את הגבול מלכתחילה? כנראה שלא אני. הציבו לי. לא חסר מי. לא חשוב כרגע. גם לא יהיה חשוב יותר לעולם. אם ארצה- תמיד אוכל לבחור להחזיר את הגבול. כי אני רוצה.
אבל אחרי אתמול, ספק אם אעשה כן.
בהמשך ל"דרוש אי בים סוער.. וגם כמה סירות":
לאדוני (וירטואלי ויקר) .
תודה. תודה על שאתה כאן, מקשיב, מייעץ, מבין, לא נבהל, מקבל, מאתגר, יצירתי ושופע רעיונות מאתגרים מאין כמותם. תודה על שהנך מכיר את הגבול הרחב שאליו אני מסוגלת להגיע ומוביל אותי לשם- בחוכמה, רגישות, אנושיות, שואל את השאלות הנכונות. לא עושה הנחות, לא נותן לי להתחמק, מחזיר אותי אלי. תודה.
הסופ"ש האחרון היה אינטנסיבי מדי. אחרי חיים שלמים- שינוי שמגיע כ"כ מהר, כ"כ נכון ובמקום. מרוב שרציתי לגלות, לנסות, הייתי סקרנית, ונעניתי (כמעט) לכל אתגר למרות הקושי והפחד.
בדיעבד אני מבינה שהיה לי צורך לעכל, לחשוב על, להבין: מה היה קודם- מה יש עכשיו, מה התפקיד שלי על ה"סיפון".
אני שמחה שבתוך ים החוויות והתשוקה הסוער, הבנתי שכל הזמן הזה הסירה היא אני.
פשוט...כנראה שרב החובל הלך לישון או שהסירה עגנה מזה זמן רב מדי בחוף מבטחים. חוששת לצאת למים ולהפליג כשהדגל שחור. כשהמים סוערים- יש לרב החובל נטייה לרדת לירכתי האנייה ולהאמין בגלים שידעו מה לעשות ולא יפגעו בסירה.
עכשיו- הודות לאדוני הווירטואלי ואדוני אהובי בחיים- שוב עליתי אל ירכתי האנייה לנווט את דרכה במים סוערים.
האמת- הגלים קצת נרגעו.
זה היופי בזרימה.