צריך שניים לטנגו

אתמול ביקשתי מאדוני אהובי לבצע את משימת הקניות- החל מקישואים או כל דבר אחר שלדעתו גדול יותר מאיברו וכלה במשימת הרכישה שקיבלתי מאדוני הוירטואלי.

קיבלתי את פניו לבושה בשמלה שחורה שקופה וצמודה, ללא תחתונים כמו שהוגדר לי, גם ללא חזיה.

הוא חזר תשוש, אבל עיניו היו ערניות עד מאוד.

אני רוצה לחוות איתו היום משהו אחר. הוא עדיין לא יודע.

מקווה שיהיה לו כוח, שלא נפספס את זה.

שתי שקיות מחנות צעצועים למבוגרים...מלאות כל טוב. הוא הניח אותן בחדר ואסר עלי להיכנס לראות.

הסכמתי. הסקרנות גאתה בי והציפייה, הו ...הציפייה.

בסופו של דבר, היצרים הכתיבו את המשך הלילה.

לחשתי לו - לא מאמינה שזו אני: "הלילה אני שלך". מתמסרת לרצונותיך, צרכיך. חושבת לעצמי: רק שיהיה עדין ומתחשב.

סמכתי עליו בעיניים עצומות וחיכיתי לקבל את המתנות שלי.

הוא הוציא שני כדורים קשורים בחוט, והחדיר אותם לתוכי... יצאנו החוצה, קצת לטייל. הייתי נבוכה, כמו ילדה בכיתה א` . מי רואה אותי? כמה הוא רואה?

הגיעה מכונית מאחורינו...רציתי לברוח, להיעלם מרוב מבוכה. הוא לא נתן לי...החזיק אותי שאלך לכיוון האור כדי שאראה את גופי לכל מי שמוכן לסגוד לו כמוהו ולא לכיוון החושך-שם הרגשתי נוח,רגילה. והוא...?...סוגד לגופי, מתפעל ממנו- ואני- הלוואי והיו לי את עיניו שלו להביט בי דרכן.

כשחזרנו הביתה- נכנסנו למיטה. הוא שאל אם אני מוכנה. עניתי- כן, סקרנית, חוששת, רטובה כבר, מצפה לבאות. הוא השכיב אותי על הבטן כשראשי באוויר, כיסה את עיניי בצעיף, קשר את שתי ידיי מאחורי גבי באזיקים המחוברים בשרשרת ברזל. קשר היטב ויצא.

נשארתי בחדר, שכובה, תוהה "לאן הלך, מה יעשה לי עכשיו, הזזתי את ידיי באיטיות- כאילו לא בכוונה, רק כדי לשמוע שוב את מנגינת השרשרת. אז זהו הצליל של המתח,הציפייה, מנגינת הנשלטת.

הוא חזר! שמעתי רעש - שקית. מה הוא עושה?

הכל נהיה חד וברור,החושים מתעצמים פי מיליון. הוא שימן את ישבני, את פתח פי הטבעת, בעדינות, זרם חם עבר בי...נעים. לא סיפור כמו שחשבתי.

לפתע משהו חדר. לא ידעתי מה אך הוא עשה זאת בעדינות, לאט,לאט... חשתי כאב חד בישבני, ביקשתי שיפסיק אבל הוא ליטף, הרגיע, נישק את ישבני נשיקה חמה...זה הרגיע אותי. יכולתי לסמוך עליו. חשתי מוגנת כל כך. הוא איתי, שלי, נעשה זאת יחד.

חדר עוד יותר...כאב, הרגשתי צורך עז להוציא, אבל העדינות והחום שלו-עזרו לי להיות רגועה והצלחתי להרפות.

הוא ניגש אל ראשי ולחש לי :"מזל טוב, יש לך פלאג חדש" אפילו בצבע סגול- כמו שאני אוהבת

ואז, פתח את פי, אחז בצווארי היטב והחדיר את הזין שלו פנימה בהתחלה קצת, אח"כ יותר עד שלבסוף הוא הכניס את כולו.

נחנקתי, נלחצתי. איך הוא ידע בדיוק מתי די??....איזה מלך. הזין שלו היה בתוך גרוני. כל פעם שניסיתי לנשום נחנקתי והזזתי את כל גופי כדי לנסות להשתחרר מקשירתו. זזתי כגוף אחד, קימרתי את גופי לאחור כמו סירה ששטה על פני המים....ימינה ושמאלה. הוא הרגיש היטב שלא יכולתי עוד, וידע בדיוק מתי לצאת. ניסינו עוד שלוש פעמים.

באחת הפעמים כ"כ נלחצתי ובעודו בתוך גרוני- אחז בי ואמר: הי, תירגעי..עכשיו את בסדר. אני בפנים ואת בסדר. והייתי בסדר. נדהמתי.

(עד שניסיתי לנשום שוב ונאנקתי. הוא כבר ידע שעליו לצאת).

למרות הנוזלים שניגרו מפי,התחושה הייתה העילאית. לא יודעת איך לתאר. זה לא נגמר...זה רק התחיל. הוא חזר לאחוריי.

פישק רגליי שוב,

הרגשתי משהו קר קצת חודר אלי, הייתי כ"כ רטובה, בלעתי אותו ...עד שלרגע נהיה טיפה כואב. שוב-בעדינותו המופלאה- שהה עימי בכאב, בחשש, בחוסר היכולת להמשיך. מנוחה. ואז עוד קצת.

הוא הכניס עכשיו משהו אחר. גדול יותר. הרבה יותר. מה הוא קנה לעזאזל?? לא יודעת, ולא אכפת לי כרגע. זה היה כ"כ בפנים, וידיו גירו את הדגדגן שלי- עד שגמרתי. גמרתי כ"כ חזק שכל הגוף שלי היטלטל לו כמו נחש נטול רסן. כמו צינור מלא מים שקשה להחזיק בראשו כדי לשלוט בו. ראשי היה מלא דם, הרגשתי מסוחררת .

איזה איבוד הכרה משכר.

הוא חדר אלי, והייתי יכולה להמשיך ככה לנצח. גם הוא.

קמתי אליו. הוא הוריד ממני את הצעיף, האזיקים. חיבקתי אותו, נישקתי אותו. בעלי האהוב לעתיד, איזה עונג שחוויתי את זה. איתו. רק איתו. הוא ידע בדיוק איך לגעת בגוף, בנפש, בלב. בנו. שוחחנו אח"כ, מעבדים את החוויה, מכירים מחדש.

איפה הפחד שהיה קודם? הגבול , הטאבו? פרצתי אותו. אני בסדר. טוב לי. טוב מאי פעם. יצאתי מגבולות עצמי. מדוע הצבתי את הגבול מלכתחילה? כנראה שלא אני. הציבו לי. לא חסר מי. לא חשוב כרגע. גם לא יהיה חשוב יותר לעולם. אם ארצה- תמיד אוכל לבחור להחזיר את הגבול. כי אני רוצה.

אבל אחרי אתמול, ספק אם אעשה כן.