כל נושא הזה של רשימת מכולת או רשימת מטלות תלוי בצד שאתם מפריע לי.
אבל נתחיל. למה אני מתכוונת כשאני אומרת רשימה? זה מצב שבו אנשים פה מראש דורשים ידע של מה הולך לקרות.
שאלות כמו: "מה את הולכת לעשות בי?", "מה את מתכננת?", "איך תשתמשי בי?" וכו'.
עדיין לא נתקלתי באדם אחד פה שלא ביקש מפרט מפורט.
עצוב שהכל מתוכנן. אף אחד פה לא בוטח, ומתמסר, ומניח לדברים לקרות.
ואני יודעת, זה נשמע מפחיד, וכן, אני מבינה את הפחד מהלא נודע וחוסר הוודאות שמגיעה איתו...
יש שיגידו שזה חוסר אחריות להתנהג ככה, וזה מוביל רק לפגיעה. שזה לא עניין של אם אלא מתי. אבל הכללים ברורים: חייב עם מישהו שאתה מכיר, עם גבולות, ובכל שלב כל צד יכול לעצור את זה. זה בסיסי ביותר לפי דעתי.
אני דינאמית. משתנה מרגע לרגע. מה שהתאים לי עכשיו, יכול ממש לא להתאים לי בעוד רגע.
לכן גם כשמישהו פונה אלי, אני מבהירה שאני לא שולטת. לא נצמדת למשבצת ולתבנית. אני פשוט עושה מה שטוב לי, וזה משתנה מרגע לרגע ומאדם לאדם.
גם כנשלטת/מתחלפת (כן היה סטטוס כזה אי שם לפני שנים) לא שאלתי,הנחתי לדברים לקרות. כן קרה שעשיתי דברים כנשלטת שלא התאימו לי, אבל ניסוי וטעיה זה חלק מהעניין.
מניסיון אישי, הרשימה פוגעת בחוויה. אתה לא חווה את החוויה השלמה כשאתה מוכן מראש להכל. תחשבו על זה לרגע: כשזה תופס אותך לא מוכן, עם כל הרגש ובמלוא העוצמה, וזה יכול לזרוק לכל כיוון... . אז חשוב להגיד את מה שעל לבכם, אבל בלי רשימת מכולת; תיבחנו איך אפשר לתת קצת אבל לא את הכל.
סיכום חודש ראשון חזרה:
החודש עבר בשיחות, עזרה לאנשים שצריכים עצות או עזרה בקשר שלהם, ו-3 פגישות מעבר למסך
... וכל מה שאני רואה זה אנשים דהויים. אנשים שממש לא מעניינים או מסקרנים. בקיצור משעמם. שלא לדבר על רמת האדישות; אין תכונה שאני שונאת יותר.
ולא לשכוח את אלו שמציעים סתם/חד פעמי (חד פעמי טוב רק אם זה מוצר). זה לא מתאים לאופי שלי ולדרך בה אני חווה דברים וזה מאבד את כל המשמעות הבסיסית הנחוצה של אמון.
והאימרה "אם זה קיים בך אין מצב לברוח מזה ולהדחיק". זה מצחיק אותי. יש דרך ועוד איך.
זה בדיוק כמו המילה "אמיתי". מה זה ומי קבע שזה אמיתי? ולמה אני צריכה להקשיב לו?
אז זהו שלא. גם וונילי יכול להיות שולט אמיתי, כי כל מה שהוא צריך זה להתבונן, לבחון, לנתח מצבים ותגובות, ועל פי זה לפעול - לגרום לאנשים לעשות מה שאתה רוצה. זה קל. רק תסביר, ותדבר להגיון שלהם, ותלהיב אותם - מחמאה פה ושם, ומדי פעם תן להם תחושה של ניצחון והשג... ובא לציון גואל.
אבל אני סוטה מהנושא. נעבור לבעיה הבאה:
בעיית התקשורת.
מה כבר יש לומר. המילים של הרוב פה מסתירות את האמת שלהם. פעם האחרונה שבדקתי, לאנשים אין יכולת קריאת מחשבות. אל תצפו מהם לקרוא בין השורות. זה לא הוגן. אם אתה רוצה/צריך משהו אין כמו להגיד את זה בצורה ברורה. זה חוסך המון כאב ראש.
שוב: הפחד מהתגובה של הצד השני שיראה את החולשות שלך זה בראש שלך. סביר להניח שהוא רואה ומודע לחולשות שלך בכל יום, אבל עדיין אוהב. אז מה כבר יכול לקרות?! חס וכרפס הוא יגיד לא ה' ירחם אסון 😄 .
החלטות:
בשלב זה אני נשארת (בנתיים), אבל לחפש, אני לא מחפשת.
