כתיבה

נכתב בשיתוף עם fog המדהים והחתיך הורס, שזה פשע שהוא נשוי!
(כלומר: כל הרעיון, מהלך הסיפור והדיאלוגים/מונולוגים השנונים הם שלי, ושנינו הוספנו אח"כ דגשים, פירוש אומנותי, וסקסיות. הסקסיות בעיקר שלי:) )

* הקדמה *

היא נעלה את נעלי העקב שלה וישבה על הספה בסלון.
מרוגשת, וחסרת סבלנות. כמה זמן לוקח לו להתארגן?
רקעה ברגלה. "נו כבר סיימת? אנחנו צריכים לצאת. אנחנו מאחרים. תזוז כבר!ײ

הוא הגיע מעט מתנשף אך שקט לסלון. גבוה, לבוש ליציאה, שריריו ניכרים מבעד לחולצתו הלבנה." זהו, סיימתי. קצת איחרתי. בגללי מאחרים" אמר מבוייש אך ייצוגי, והציג עצמו לפניה. כמו תמיד לפני שהם יוצאים.

"רגע איפה המפתחות לעזאזל?" במטבח. איבד משלוותו, רץ למטבח, וחזר עם המפתחות. "

היא המשיכה לשבת ולהביט בו. חושנית, יפיפיה. שולטת. בת זוגו, מולו, ותמיד מעליו.

"לא שכחת משהו?"
"מה שכחתי?"
"אתה מתכוון לאכול מהריצפה?"

פיו נפער בהפתעה.
"אבל חשבתי ש... טוב, אז זה לילה כזה. אז להביא גם את שאר הדברים?"

"לא אין צורך, הכנתי כל מה שאני צריכה. ולא עיניינך כרגע, " הוסיפה בחיוך. "נצא עכשיו. מחכים לנו".

נכנסו לרכב, והגיעו לבית, שהיה יותר מדי מוכר לו. נבהל נורא. אבל ציית.

פרק ראשון

לניר לא היה סיבה לצפות להפתעה. אישתו רחלי  הזמינה עוד אורחים. הוא יארח אותם יפה, וייספר בדיחות עבשות מתי שצריך. שהאישה תהיה מרוצה, למה לא. הנה, צלצול פעמון, ודפיקה או שתיים.

ניר התנתק מאישתו רחלי,  פיהק וחייך, וקם לפתוח. בפתח היו האורחים של אישתו, כצפוי. למרות שהוא דווקא הכיר את הבחור הצעיר, הגבוה והמנומס מהעבודה שלו. אמר לו שלום לפעמים. לא מישהו מעניין. אבל. אישתו של הבחור... יפיפיה, צעירה, חושנית. אךךך. יצר החרמנות הטיפוסי שלו, התעורר.
(שלא תבינו לא נכון, הוא אהב את רחלי. קטנה,  חמודה, עדינה ואנרגטית, ושומרת על עצמה מאוד: לא נראית שנייה יותר מ-40. וגם נמשך אליה, והכל. והיום היא אפילו השקיעה בשמלה האדומה שכל כך החמיאה לה. אבל. כמו שניר אמר תמיד לעצמו, "זה שהתחתנתי לא אומר שמתתי".)

הוא התבונן בהם נכנסים, והם נראו לו פתאום... מוזר.

ניר תהה פתאום למה הצעיר כלכך אדום ממבוכה ניכרת. ותהה גם למה הם הביאו קערה של כלב? אין לנו כלב, והם לא הגיעו עם כלב.
תוך כדי שהוא מנסה לחשוב על זה, רחלי יצאה מחדר השינה, וכשהיא מחבקת את חברתה לקחה את הקערה. היה עוד משהו מוזר לניר. הזוג היה צעיר מהם ב-15 שנה. בני 25-30. מאיפה היא ורחלי כלכך חברות? ומה רחלי עושה עם הקערה?

"טוב, כנראה יש להם סיבה טובה. מסתבר שכולם יודעים חוץ ממני מה הולך כאן. "

ניר נעשה קצת נבוך. תמיד ידע לשחק אותה קול, ידע תמיד להחליק דברים. אבל הפעם לא ידע מה להגיד חוץ מ"שלום". וגם... פשוט לא ידע איך קוראים להם. רחלי לא טרחה לעשות הכרה. התעלמה ממנו לחלוטין. הם פשוט התיישבו לשולחן, ורחלי נגשה למטבח והתחילה להגיש לכולם אוכל. בצלחות יקרות, ובקערה אחת.

היא נתנה את הקערה לאישה הצעירה, ששמה אותה על הריצפה בין הרגליים שלה וסימנה לגבר שלצידה לרדת ולאכול.

**
אינסטנקטיבית הוא נהיה אדום. העיף אליה מבט מיואש וכעוס, והיא שקראה היטב בפניו ונהנתה מכל תו: "זה לא פייר, למה דווקא אצלם?! מחר בעבודה כולם יצחקו עליי! למה בחרת דווקא את הבחור הכי הרכלן, הכי סליזי ובוגד שיש בחברה להשפיל אותי מולו? לא יהיה לזה סוף. אני צריך לחפש עבודה חדשה. היא עוד תהרוג אותי האישה הזו!"

אבל ציית, רועד. כשהיא מלטפת את ראשו ככלב ומרגישה את הריגוש מדגדג במפשעתה.

זה היה רגע נדיר בשבילה.

יורד על הברכיים, הוא נכנס מתחת לשולחן, מתפלל שניר לא יבעט בו רק בשביל הצחוק. הוא ניסה לסמן לה, והיא הבינה ועצרה אותו. היא הביטה בניר והבהירה לו בקול תקיף: "אני לא אסכים לשום מעשה נבזה מצידך!"

**

ניר השמיע נחרה קטנה, ובלע את הרוק.
המבט שלה חזק. אפילו קצת מפחיד. חודר כזה. טוב, חשב, עדיף לא להתעסק איתה, ממילא. סביר להניח שרחלי תכעס אם אעשה משהו לא במקום.

כך, רק הנשים דיברו בארוחה הזאת. והגברים, כל אחד במקומו, מסיים את הארוחה בדממה.

כשהנשים הלכו לפנות את הכלים למטבח, ניר לא התאפק. הכניס ראש מתחת לשולחן ושואל את הבחור הצעיר ממנו:
"תגיד לי מה נסגר איתה? מה אתה עושה שם למטה, אחי? צ'מע, זה לא בסדר שהיא מתנהגת אליך ככה".

והוא? רק מביט בו. לא אומר כלום.
***
הוא נשאר מתחת לשולחן, ולא הביט בניר. מעולם לא פחד כלכך. כן. זה הולך להיות יום מאוד רע מחר.
הנשים חזרו עם הקינוח. גלידה וקצפת.
***

"אוייש" חשב ניר לעצמו.  "היא שוב נותנת לי מבט. אולי אסור לדבר. לא יודע, למה היא הביאה אותו אם אסור לדבר? מה כבר עשיתי? אני בכלל לא מכיר אותה, אני מכיר אותו. ניר, אתה תקוע בערב נשים. איזה סיוט. "

ואז, כמו ברכבת הרים מטורפת , השתנתה הרגשתו. "רגע מה היא עושה? זה מעניין. היא עושה מה שאני חושב?"
הצעירה פתחה את שני הרוכסנים בצדדי החצאית מיני השחורה שלה. מתחת לא היה כלום. התיישבה, ולקחה חופן גדול של גלידה בידה הימנית, והניחה אותו בין רגליה המושלמות, על הכסא, מורחת איתו קלות את מפשעתה. אחר-כך, בנחת, ניערה את המיכל ושמה כמות קצפת נדיבה על הגלידה שבין רגליה. ואז פשוט אמרה "קדימה בתיאבון".

מהופנט, ניר נדהם לראות את הגבר הצעיר נכנס בין רגליה ומתחיל ללקק. מופתע, ניר הסתכל על רחלי, וראה שזה לא מזיז לה. "היא ידעה מזה?! לא אין מצב! היא הרי כל כך עדינה... אבל אולי אני טועה?"

ואז רחלי, כאילו הבחינה בו בפעם הראשונה הערב. תוך כדי שהיא מסתכלת אליו, היא הורידה אצבע ושלחה אותה ישר למפשעה של הבחורה, שהתמלאה בגלידה והרבה קצפת ו... קצת רוק.
רחלי לקחה קצת קצפת ובלי הכנה הגישה לו לפה. ניר היה בשוק. מעורפל. המחשבות שלו הסתחררו, "זה מבחן. אני אסרב. אני לא אוכל מהאיברים של אחרות. כאילו אני כן, כל הזמן. אבל היא לא צריכה לדעת מזה..."

אבל האצבע לא יורדת. ואישתו מסתכלת עליו במבט נוקשה, ומדברת אליו. "פתח את הפה מיד." והוא פתח, ורחלי הכניסה לו את האצבע לפה בכוח. "תמצוץ". ניר כבר לא היה מסוגל לחשוב, ופשוט עשה.

לאט, כמו מתוך איבוד הכרה וחושים, חזרה אליו יכולת המחשבה בבליל מבורדק, "טוב, אולי זה לא בדיוק ערב בנות. אולי זה לא כזה נורא. ואולי אישתי זונה, ולא ידעתי מזה. אני נשוי לה כבר שמונה שנים, והיא האמא של כל הפולניות במיטה, ועכשיו זה. אולי אני חולם? אז נזרום עם זה עוד רגע מתעורר."

חוטי המחשבה של ניר נקטעו שוב כאשר גניחה של הבחורה הצעירה נשמע בחדר. הגניחה קצת חירמנה אותו, והחזירה אותו למסלול. "אוי אם זה הייתי אני איתה... היא הייתה אוכלת מהזין שלי. אין מצב שהייתי יורד ככה. שתשכח מזה."

אבל... הפעם זה שונה, כי אישתו מסתכלת עליו. כאילו קוראת אותו. ושוב הפקודה קצרה: "רד עכשיו". מעיפה אותו לעולם חדש.

מה עושים כשהעולמות ככה מתנפצים והחרמנות מעיפה... ניר חשב, בצורה הכי טיפשית, "טוב בשביל אישתי כן. לא בא לי חודש על הספה עכשיו רק כדי להוכיח נקודה." הרי הכל בראש שלו בכל מקרה. מי יודע, אולי עד סוף הערב הוא יזיין את ההיא המושלמת, הגונחת? אולי רחלי תכננה לו מתנת יום הולדת מוקדמת?

* סוף פרק 1. המשך יבוא. *