תחילה שתיהן נחו, מתנשפות ונרגעות. מה שבטח גרם לניר, שנותר המום, מתוסכל, ומיותר (שני הגברים בעצם), לחשוב שזהו, נגמר.
הבחורה הצעירה קמה והחלה לשחרר את הבחור שלה. היא שחררה אותו, וניר התנועע בחבלים בעליבות, מצפה שישחררו גם אותו. אבל הן לא התייחסו אליו כלל. הבחורה סימנה לבחור שלה לטפס על המיטה, והחלה לקשור אותו כשהוא על הגב.
**
תחילה נהנתה מהרגע הזה. הדממה ארוכה מהגברים הפסיביים , המובכים, והנקשרים, כנועים.
"עכשיו גם אתה רוצה לגמור, כלבלב?" שאלה רטורית, "קדימה, אז בוא נעשה את זה". היא התיישבה עליו עד שהיה זקור, וכולו בתוכה. "אוייש!" צחקקה, "אתה קטן מידי. אתה בכלל לא ממלא אותי".
היא נשענה קדימה על ארבע על המיטה מעליו, והביטה לאחור בציפייה אל רחלי. רחלי הרגישה והבינה אותה ללא מילים, רכנה ונכנסה לתוכה גם היא, עם האצבעות. "הממ. עכשיו זה מרגיש הרבה יותר טוב". התרגשה מאוד, אך לא הראתה לו.
היא הזיזה את הראש של הבחור שלה הצידה. לאחר מכן נצמדה לאוזנו, ואמרה לו, בטון שקט של אישה שהעולם כולו שלה:
"גם אני יודעת דבר או שתיים עליך. אז ככה, אלו כללי המשחק:
אתה לא מזיז שום איבר. ברור? ואתה הולך לספר לי בדיוק איך זיינת את הבחורה במשרד בשבוע שעבר. אתה לא תשאל איך אני יודעת, ואתה לא תחסיר שום פרט."
ולאחר שתיקה של כמה שניות כשהוא מעכל את מצבו, מבוהל, הוסיפה בשקט: "אם אתה שותק, היא עוצרת ואם היא עוצרת, אתה לא מקבל גם ממני את הדחיפה שאתה צריך כדי לזיין אותי. אז עדיף שתספר לי הכל."
והשתהתה מעט, והוסיפה, "ואם תחסוך במילים...? זה יגמר מאוד מהר, ואתה לא תגמור הלילה.", ובזה רחלי החלה להזיז את אצבעותיה בתוכה, והבחורה עצמה החלה מזיינת אותו מעליו.
הוא נשבר לחלוטין, והחל ליבב, מפוחד, " מה? אני לא עשיתי כלום. בבקשה, אני, אני רק… טוב, בסדר. אני אספר הכל. זה לא אני, היא התחילה עם זה וממש נמרחה עלי..."
היא הפסיקה מיד לזוז, ורק חיכתה. וחיכתה. ואז עצם את עיניו בחוזקה, והחל לספר לה הכל. הדחיפות שוב החלו, והוא הבין, בין גניחה לעונג. "זה מדליק אותך? למה את לא כועסת?"
היא צחקקה תוך כדי זיון. "לכעוס? הצחקת אותי עכשיו. אתה חתיכת זיון גרוע. היא בטוח סבלה ולא גמרה, אז למה לי לכעוס? היא כבר קיבלה את העונש שלה, ואתה? אתה רואה מה קורה איתך".
ובמילים האלו, הוא גמר.
רחלי פנתה אל הבחורה: "מה את אומרת, שנסיים את ערב גברים? את חושבת שהם למדו את הלקח?"
הבחורה שקלה. "אממ... לא. יש עוד דבר אחד לעשות. להזכיר לזונה שלי את המקום שלה. היא הבינה שהזין שלה לא שווה כלום, אז צריך להדגיש את מה שהיא טובה בו - לקבל זין בחורים שלה. את רוצה את הפה או את ה...."
רחלי צחקה, "אני כבר עשיתי מספיק להיום, אז הפה.תיהני את."
הוא הרגיש שהיא משחררה אותו והופכת אותו, הוא נשפך על המיטה, כמעט מתעלף. אך שמע אותה אומרת "או, לא לא. עדיין לא. על ארבע מיד."
הוא התרומם, מסוחרר נפשית ומותש, ורפוי אך מאולף, ומנסה לעמוד בקצב של הדחיפות. מכל הכיוונים, שוב ושוב. מנסה להקשות את גופו, את שריריו הבוגדניים. מנסה לרצות אותה. אותן.
עד ששמע "טוב זהו. נסיים. את רוצה לשחרר את החזיר שלך?" ואת רחלי משיבה "חזיר זו מחמאה בשבילו אבל נראה שאין ברירה."
**
אפילוג קצר:
שני הגברים ישבו בחצר בדממה, והמתינו לקריאה מהן להיכנס.
שש שנים אחרי.
וניר אמר בשקט פתאום, אחרי השתיקה הארוכה: "אתה יודע? זה נכון שהבנות נורא נהנו אז, בערב ההוא. וזה נכון שזה לימד אותי להיכנע, ולימד אותי את מקומי…
אבל תכל'ס? הן בעצם עשו את זה רק בשביל הנקמה."
