התבוננות

כשאני איתך אני מגלה ילדה קטנה, זונה גדולה.

לפעמים בא לי לצרוח עד שהחלונות יתנפצו.

לפעמים בא לי לברוח ממך, כדי שלא אגלה עוד את עצמי.

לפעמים אני רוצה שפשוט תהרגי אותי מכאב, כדי שלא יכאב לי בפנים יותר.

אני תוהה אם הכול נע בקצב שלך או שלי, או שאנחנו מנגנות באותה מנגינה והקצב פשוט נכתב מעצמו.

אנחנו חוזרות ביחד אל העבר, מפנטזות את העתיד וקיימות בהווה.

אני אוהבת להיות איתך. בעיקר כשאת מצליחה לעטוף את הילדה שבי והכי כשאת מזיינת את הזונה שבי, וכשאת מלטפת ומאלפת את הכלבה שבי.

לא חשבתי שאוכל להוציא מהפה שלי ולחוש בתחושות שבי, את השייכות שקיימת בי מהרגע הראשון בו לקחת אותי.

את לוקחת אותי לטיולים אל זיכרונות אבודים ששכחתי בהם את עצמי בדרך. מכירה לי את עצמי למקומות שעוד לא העזתי להגיע אליהם.

לפעמים בא לי לצעוק מאושר וכשאת רואה את זה, אני מרגישה שאת צוללת לתוכי ושוחה איתי, ביחד.

כן אני שלך וכשאני אתך, אני גם כ"כ שלי.

את מקשיבה לרחשי נשמתי ולמחשבות שמתרוצצות בי בלי סדר, קולטת אותם ומשקפת לי במראה ברורה.

תודה על האמת שאת נותנת לי.