התבוננות

אגו לפעמים זה מגן עלינו,
לפעמים הוא מנהל אותנו,
אולי הרבה הוא מנהל אותנו.
בכולנו יש אחד כזה מנאיק יושב שם ובוהה.
וברגע שמתעורר הפחד הוא נעמד בגאווה ומתחיל לתעתע את האמת.
האגו הזה הוא אדיר והוא בן זונה הוא חכם החרא הוא יודע בדיוק מתי לצוץ.
לפעמים אני מודה לאלוהים שהוא קיים כי כן הוא מגן עלי ,לפעמים בא לי להילחם בו ואני נלחמת הכי חזק שאני יכולה.
לפעמים אני גם מצליחה להביס אותו.

אימפולסיבייות, אצלי האסוציאציה שמתעוררת זה ההתמכרות לדרמות.
כשהכל טוב ורגוע ושליו ושום דבר קיצוני לא מתרחש (השיגרה) מתעוררת לה האימפולסיביות יצרית וחזירה.
ובא לה בכיף משום להתקרצף בבוץ ממממ... מה פתאום הכל יותר מדיי רגוע? מה קורה פה? אם שום דבר לא קורה =משעמם לי.
ופה נופלים. חסר משהו לוריד ומתחילים לחפש משהו, שיקרה כבר. אני שונאת את עצמי על כך ולא אוהבת אנשים כאלה כי כן זה משקף לי את עצמי. אני שונאת מכורים כי אני כ"כ מכורה לדרמות. אך לצערי תמיד נמשכת לאנשים שדומים לי ולאנשי דרמה . ואני רוצה לחיות בשקט ושלווה. ולמה לחפש פאקינג דרמות כשטוב לך?
למה אנחנו אף פעם לא מסתפקים במה שיש?