התבוננות

אין לי מכונת כביסה בבית. ובגלל זה אני צריכה להמתין שתהיה לי מספיק כביסה על מנת לרדת ולעשות אותה.
לפני שעברתי לת"א זה היה נראה לי כמו משהו שמגניב לעשות מן סמל לזה שסוף סוף אתה מחוץ לבית בעיר הגדולה.
לשבת לקרוא ספר,לתקשר עם אנשים מן זמן איכות כזה עם עצמך.
אך המציאות הכתה בי והראתה לי שזה לא כזה פאנן כמו שזה הצטייר בראשי. זה סיפור שלם קודם להוריד את הכביסה אח"כ להכניס אותה למכונה,להעביר אותה למכונת יבוש,לזרוק לשקית לגרור עד הבית,לפתוח אותה ולהתחיל לקפל,לגלות שלא הכל התייבש,להתחיל לתלות אותה עוד פעם ואז עוד פעם לקפל. בקיצור סיפור שלם.
ובגלל כל הפירוט הנ"ל אני משתדלת לשמור את הבגדים שלי כמה שיותר נקיים לפני שאני זורקת אותם לסל הכביסה.
ואפילו אם חברה ישנה אצלי אני מודה שאני מתקמצנת להוציא לה מגבת חדשה:)
ולא מזמן כך קרה חברתי באה לישון אצלי ושאלה מה זה הכתם האפור הזה שיש לי על המיטה. סיפרתי לה בעצב שרק היום החלפתי מצעים ואחרי בדיוק דקה נשפכה לי כל המאפרה על המיטה. אז היא אמרה נו אז מה תחליפי יא מגעילה. אמרתי לה שהמצעים נקיים חוץ מהכתם ושתעזוב אותי בשקט.
ירדנו למטה שתינו קפה וכשחזרנו חזרה גיליתי שיש לי קקי של חתולה על המיטה.... אהההההה זה מעולם לא קרה אני גרה בדירה הזאת כבר חצי שנה ותמיד אני משאירה את החלונות פתוחים ודווקא היום. חברתי נקרעה עלי מצחוק ואמרה שעכשיו אין לי ברירה ושהיקום מכריח אותי למעני... ואכן כמובן שהחלפתי אותם ונשבעתי שמעכשיו גם אם יפול לי פירור על המיטה אני אחליף מצעים לחדשים...