יש לי אחלה דיסק ברקע, תערובת של שירים ישראלים נעימים.
לא עשיתי הרבה היום בעיקר הטרידו מחשבות והם אשר הצליחו להגביר את דפיקות לבי לקצב לא רצוי.
משהיא שהכרתי לפני שטסתי שלמען האמת לא האמנתי שהקשר יוביל למשהו רציני. כל הזמן היינו מתווכחות והקשר מן היה כבד מידי להתחלות. ובעיקר העניין הזה של מי יבוא למי יצר תחושה שלאף אחת לא באמת בא יותר מידי לבוא. בכל אופן טסתי לי מבלי לצפות ולחשוב יותר מידי.
אך לפתע הפנטזיה כבשה אותי. הצורך הזה במשהוא שיחכה לך שיגיד שהוא אוהב ומתגעגע גבר. אז התקשרתי ועוד ועוד. והתחלתי להתאהב בה או בי או בפנטזיה אני לא יודעת. היא גורמת לי להרגיש מן פרפרים בבטן. אך האם זה אשליות?
המחסומים שהרגשתי לפני וההגנות שיצאו מולה נעלמו פתאום. אני עפה לי איתה ,עליה ,עלינו, על מה שהעתיד צופן לנו. זה אמיתי?
והיא הפתיעה אותי היא מגיעה מחרררר לניו יורק לפגוש אותי. אך אני טיפוס מצולק ומפוחד וחשדני ישר מעלה בי מחשבות של מממ... היא בטח באה כי זה הזדמנות טובה בשבילה. יש לה איפה להיות,לא צריך לשלם על מלון,משהיא שתראה לה שתיקח אותה. וחייבת לציין שאני אחלה חברה.
למה פשוט לא להנות מי זה שבן אדם קוטעה את חייו, את העבודה, את התואר, עושה מאמץ כספי על מנת לבלות איתי זמן. המחשבה היחידה שעולה לי זה שקשה לי להאמין שמשהי התאהבה בי וכן היא מוכנה לחצות יבשות על מנת לראות אותי. עצוב משהו.
האם זה טבעי ורק אני עושה אישיו וכולם היו חושבים\חושדים. ואיך פתאום שאנחנו רחוקות הכל ורוד וההתאהבות פרצה לה דווקא כך ולא ויזואלית... מממ..
לפני 14 שנים. 30 בדצמבר 2009 בשעה 3:31
