דברים שבחרתי לשתף

פרולוג

אני עובד בחו"ל ויש לי פה עובדת שהיא מנהלת בכירה בערך בגילי. בסך הכול היא עובדת טובה ואחראית בדרך כלל, שמוכנה להשקיע בעבודה גם בשעות וגם באנרגיה.
באיזה שהוא שלב היא החליטה ללכת ללמוד באוניברסיטה לתואר נוסף, מה שהכניס אותה לעומס רב.
בתהליך הדרגתי היא התחילה "לאבד את זה", היא המשיכה להשקיע אבל הרבה גז בניוטרל, לא מרוכזת, מאחרת, לא מצליחה לעשות דברים שקודם לכן באו לה בקלות, שוכחת דברים והכי גרוע – ממש לא נחמדה לקולגות שלה, היא ייצרה אוירה מאוד קשה במשרד.
שכחתי לציין שהיא מאוד שטלתנית וכוחנית באופיה וכן שהיא נשואה אך זה ברור שגם בבית היא לובשת את המכנסיים.
במשך זמן לא קצר לא התייחסתי להידרדרות שלה ואמרתי לעצמי שיש תקופות כאלה בחיים, אך המצב רק הלך והחמיר והפך להיות בילתי נסבל.
קראתי לה לשיחה ותיארתי לה את המצב שהיא הגיעה אליו, הסברתי לה איפה היא טועה ומה היא צריכה לתקן וביקשתי ממנה לעבוד על הדברים האלה ומהר. היא לקחה את השיחה קשה (למרות שהייתי מאוד נחמד בשיחה הזאת), דמעות עלו בעיניה, היא הבטיחה שתשים לב ותשתדל וכל הדברים הרגילים. חשבתי לעצמי שהיא קלטה ושהדברים אכן הולכים להשתנות.
ביומיים הראשונים אחרי השיחה היא אכן השתדלה והשתפרה קצת אך אחרי מספר ימים הדברים חזרו לקדמותם, היא שוב איבדה את זה, שוב נתתי לה זמן להתעשת אך המצב רק הלך והחמיר, מצבה התחיל לפגוע בתפקוד הצוות ובעבודה.
בסוף יום עבודה אחד אחרי שכולם הלכו, קראתי לה לחדרי, היה ברור לה למה אני קורא לה שוב, היא נכנסה לחדר וכולה היתה מכווצת בתוך עצמה. בניגוד לשיחה הקודמת שלנו שבה הייתי מחויך וידידותי, הפעם הייתי קשוח וקשה. עוד לפני שבכלל אמרתי משהו היא החלה לדמוע, בדרך כלל דמעות מרכחות אותי אך הפעם החלטתי לא לוותר לה. השיחה היתה קשה מאוד ולכל אורכה היא בכתה. היא התנצלה מיליון פעם, ניסתה להסביר ולתרץ אבל בשורה התחתונה סיימתי את השיחה בזה שזו הפעם האחרונה ושאם זה ימשיך ככה היא תאלץ לעזוב.
אחרי מספר ימים שבהם היה ניתן לראות שהיא משתדלת ומנסה אבל לא ממש מצליחה היא ביקשה לדבר איתי. היא התחילה לגמגם שהיא לא יודעת איך לומר ולהסביר לי שהיא "פריק קונטרול" בבית, בעבודה, בלימודים אבל שלאחרונה היא כבר לא מצליחה לשלוט בעצמה ובשום דבר ומקום, וזה שהיא איבדה שליטה לגמרי גורם לה לכל מה שקורה בזמן האחרון. היא הסבירה לי שהיא צריכה משהו שיכניס סדר בחייה ושהיא לא מצליחה לעשות את זה לבד. היא שאלה אותי האם אני מוכן לעזור לה, שאלתי אותה איך בדיוק אני יכול לעזור לה בזה. אחרי שתיקה ארוכה “make order in my life” אני כבר הבנתי מה היא רוצה אבל כיוון שהיא עובדת שלי רציתי שהיא זו שתאמר בדיוק למה היא מתכוונת. שאלתי אותה איך בדיוק אני יכול להכניס סדר בחייה, היא ענתה "order me what to do” , ש/אלתי אם בכל תחום או רק בעבודה, היא ענתה שבהכל. שאלתי ומה יקרה אם את לא תעשי מה שאומר לך, היא ענתה תעניש אותי. שאלתי מה זה עונש מבחינתה, היא ענתה תעשה מה שאתה רוצה ומבין. גם אם זה קשה וכואב ? היא ענתה, כן באופן מאוד החלטי.
אמרתי לה שאני צריך לילה לחשוב על זה (למרות שהיה לי ברור שאני לוקח על עצמי את המשימה הזו) ושבכל מקרה היא צריכה להגיע מחר בדיוק בשעה 7:30 בבוקר למשרד ולא דקה אחת אחרי ושאני אתן לה תשובה בבוקר.
היא הגיעה בזמן בבוקר ונכנסה לחדרי. שבי, תקשיבי לי טוב, חשבתי על זה והחלטתי לקחת על עצמי את המשימה של להחזיר אותך לתלם. היא חייכה ואמרה תודה. תהיי בשקט ותקשיבי עד הסוף ואני אומר לך את התנאים שלי לעשות את זה ובסוף את תגידי לי האם את מוכנה. אם כן אז יופי ונתחיל, אם את לא מוכנה לכל התנאים שלי אז לא קרה כלום ונשכח מכל העניין הזה. מבינה ? כן. אז ככה, הוצאתי נייר שכתבתי בלילה ובו התנאים, אמרתי לה לקרוא טוב ואם היא מסכימה לנייר שתחתום עליו.
1. את עושה בדיוק מה שאני אומר לך, אבל בדיוק, כל תזוזה מזה תגרור עונש.
2. את לא מדברת ופונה אלי בלי רשות מראש.
3. את זמינה להוראות ממני בכל זמן (גם מחוץ לשעות העבודה)
4. כשאין אנשים נוספים לידינו את לא מיישרת מבט לעיניי ולא יושבת אלא אם כן נתתי לך אישור
5. את תצטרכי לענות בכנות ובפתיחות על כל דבר שאשאל אותך גם אם זה קשור בחייך הפרטיים
6. את מסכימה ויודעת שמרגע שחתמת על הסכם זה הגוף שלך שייך לי ואוכל לעשות איתך ועם גופך מה שאחליט ואראה לנכון.
7. את מודעת לכך שאת צפוייה להיענש ועונשים אלה עלולים להסב לך כאבים, סימנים על גופך וכד'
8. הסכם זה יכול להתבטל אך ורק על ידי והוא אינו מוגבל בזמן.
היא קראה, פניה האדימו. אני יכולה לחשוב על זה ? כן. יש לך עד סוף יום העבודה זמן לחשוב. אם את מעוניינת ומסכימה כנסי אלי בסוף היום עם ההסכם חתום.
לקראת סוף היום דפיקה חלשה בדלת. היא נכנסה, סגרה אחריה את הדלת, באה לכיווני, נעמדה, השפילה את מבטה והושיטה לי את ההסכם חתום על ידה. טוב, אמרתי, אפשר להתחיל לחנך אותך.
מחר שוב תגיעי ב – 7:30 בבוקר בדיוק. כל איחור יגרור עונש. מעכשיו כשאנחנו לבד את מסיימת כל משפט באדוני. "כן, אדוני" וכו'. ברור ? כן אדוני. יופי. עכשיו תצאי מפה ולכי הביתה.