דברים שבחרתי לשתף

יום ראשון – חלק ב'

אחרי כשעה היא התקשרה וביקשה ללכת לשירותים. סירבתי.
אחרי רבע שעה נוספת היא שוב התקשרה וממש התחננה שארשה לה ללכת לשירותים כי היא לא יכולה יותר להתאפק וזה מוציא אותה מהריכוז והיא לא מצליחה לעבוד. אמרתי לה לבוא אלי לחדר.
את המשימות שלך את תלמדי לעשות בכל מקרה, גם אם יש משהו אחר שמסיח את דעתך. אבל אדוני, אני חייבת להשתין. את תלמדי להתאפק. איך אפשר אדוני ? תורידי את המכנסיים ואת התחתונים שלך לקרסוליים ותשעני על השולחן שלי. נעלתי את הדלת (שלא יהיו הפתעות). היא היתה אדומה ממבוכה. הורדתי את החגורה ממכנסיי והתחלתי להצליף על התחת שלה, הקצב והעוצמה הלכו והתגברו מהצלפה להצלפה עד שהיא בקושי הצליחה לעמוד. עצרתי. עכשיו תפתחי את הרגליים שלך והתחלתי להצליף עם החגורה על הכוס שלה מלמטה, אחרי מספר הצלפות היא לא יכלה לעמוד יותר וירדה על ברכיה. תעמדי! היא נעמדה בקושי, שלחתי יד לכוס האדום שלה והיא היתה רטובה מאוד. עדיין לוחץ לך להשתין ? לא אדוני, הכל כואב לי אבל כבר לא לוחץ. את רואה שאפשר ? עכשיו תחזרי לעבוד, בעוד 30 דקות בדיוק את ניגשת לשירותים להשתין ובעוד 35 דקות בדיוק את מתקשרת אלי ואומרת לי שהשתנת כבר וחזרת לשולחן שלך. תתלבשי וצאי מפה.
אחרי 35 דקות היא התקשרה ואמרה שהיא הלכה לשירותים וחזרה אבל שהיא לא הצליחה להשתין מרוב הלחץ. את רואה ? ואת חשבת שאת לא יכולה להתאפק ? עובדה שהגוף שלך והראש שלך יכולים לעשות דברים שלא חשבת שאת מסוגלת. עכשיו תקשיבי, בעוד שעה את יוצאת לארוחת צהריים. יש לך 45 דקות בדיוק מרגע שיצאת לאכול, לשתות, וללכת לשירותים ולחזור למשרד. תנצלי את הארוחה הזאת כי זו הפעם האחרונה שאת אוכלת בחוץ, ממחר הפסקת הצהריים שלך תהיה אצלי במשרד. בנוסף, אני גם לא רוצה לשמוע ממך יותר היום. מחר בבוקר תהיי פה ב – 7:00 בדיוק עם נייר שמראה האם עמדת בכל הזמנים והמשימות שהצבת לעצמך להיום בנייר מהבוקר. כמו כן, הלילה את לא מזדיינת עם בעלך. את מוצצת לו ודואגת שהוא יגמור לך על הפנים.
בעלי ישמח , זה עוד לא קרה לו. יופי לו, מחר תגיעי למשרד עם חצאית ובלי חזיה ותחתונים, ברור ? כן, אדוני.