לפני 5 שנים. 8 באפריל 2019 בשעה 9:45
שירדו לה דמעות ... זה סימן לחבק בשבילי .
אמיצה
פשוט אני. פשוט אישה.לפני 5 שנים. 7 באפריל 2019 בשעה 13:18
באחת הפעמים האחרונות ..שהלב שלי הרגיש את הדקירה ההיא
הדקירה הזו שמגיעה יחד באותה משוואה של הגעגוע
יושבת במרפסת
נושמת אויר של שדות ירוקים
שואבת כל טיפת שמש אפשרית
עוצמת עיניים
מרגישה את הדם בגוף שלי בוער
זכרונות
על זכרונות
על מקומות
על ריחות
על תחושות
על טעויות
על גוף שמשתוקק לתחושות ישנות
להכלה
לאהבה של אבא
להחזקה שלו
למגע מוכר אך מפתיע
לכאב העמוק הזה שבא מבפנים
להתפוצצות המטלטלת הזו שמגיעה שוב ושוב
לסערת הרגשות הזו שלא מרפה לשניה ביממה
להיות מסומנת מבפנים
מלטפת את המזכרות שעל גופי
דקירות של הנפש ושוב דקירות של המיינד דקירות הגעגוע
ממעמקי נשמתי המשתוקקת
לפני 5 שנים. 5 באפריל 2019 בשעה 16:13
נאיבית..
היא תמיד תאמין שהטוב ינצח
נאיבית ..
היא תמיד תחשוב שמילה זו האמת
נאיבית ..
היא תמיד תרצה לחבק את האושר
נאיבית ..
היא תמיד תהפוך את פחדיה לאגדה מדהימה
נאיבית ..
לא תעלה על דעתה שאדם הוא זאב
והיקום לא וורוד
לא תדמיין שנחש הוא ארסי
והפיות כבר מזמן הלכו לישון
נאיבית
פעם הייתה
היום כבר לא .
לפני 5 שנים. 27 במרץ 2019 בשעה 15:27
לומדת לגמול .. יוצאת שניה לפיפי
ואז זה מולי ..
מעניין מי עוד עבר פה וראה את מה שהמח שלי התחיל לנזול בגללו 😈😈😈😈
לפני 5 שנים. 21 במרץ 2019 בשעה 12:38
מרגישה שכל האויר ברח לי מהנשמה
שכל החמצן אזל לי במח
שאני לא מצליחה לנשום כבר חודשים ארוכים
כל יום במלחמות עם עצמי לשחרר את הצורך העמוק הזה פשוט לקחת משהו חד
ולסמן כל יום שעובר על העור
עמוק בבשר
על הישבן
על הבטן
על הרגל
בכל מקום שארגיש את האויר חוזר לתוכי
בכל פעם שהכאב החד יגיע
תבוא נשימה עמוקה
יחזור לתוכי קצת חמצן
פשוט להרגע
ולהפסיק לצפות ולחכות
לאור הזה
בקצה המנהרה .
לפני 5 שנים. 27 באוגוסט 2018 בשעה 10:51
טובעת ברחמים עצמיים
מפנקת את עצמי בעוד ועוד רחמים גדולים
שישרף כבר הכל בלחש
מתחננת
לפני 5 שנים. 22 באוגוסט 2018 בשעה 9:22
כבר שלושה שבועות שהייתי טרודה ועסוקה בפיזי
בעיקר כאובה
ולא כאב טוב .
אני ..שאין שניה שהמח שלי לא עובד
מצאתי את עצמי עסוקה רק בהרגשה
רק רוצה שזה יעלם
יגמר
יפסק
והנה
אחרי ימים ללא מנוחה
אני בתוך חלל ענק של מחשבות
הפיזי הונח סוף סוף בצד
והמח חוזר לכאוב מרוב מחשבות
אני חושבת על אתמול
על מחר
ועל עוד שנה ושנתיים קדימה ואחורה
זמן..
הוא ממשיך לרוץ לא מחכה לאף אחד
לפני 6 שנים. 4 ביולי 2018 בשעה 11:46
מבחינתכם ...
מה דין סירוב ביצוע באמצע סשן ?
והתעקשות ..
לא ממקום של לעשות דווקא - יותר ממקום של קושי אמיתי .
לפני 6 שנים. 24 ביוני 2018 בשעה 8:23
עד הקצה ..
עד שניפול ונתרצה .
( דנה ברגר )
מזהה את הקצה
מזהה את הנפילה
אבל
אף פעם לא מתרצה
זה תמיד על הקצה
ושוב על הקצה
ועוד קצה
אשה של קצוות
זו אני .
לפני 6 שנים. 23 במאי 2018 בשעה 8:53
כמה פעמים אצטרך עוד להפנים
את המשפט המפגר הזה ..
״ צפיות יש רק בכריות ״
מה קשה להבין ..?
כמה מפגר ככה נכון ...