אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמיצה

פשוט אני. פשוט אישה.
לפני 14 שנים. 14 בספטמבר 2010 בשעה 11:08

בא לי לצרוח

בא לי לבעוט במשהו

בא לי לחנוק אותו

בא לי לשבור משהו

בא לי ליפול ישר למים

בא לי חיבוק

ובא לי ליטוף.

אוף.. זה בטח משחרר...

חייבת לנסות את זה.

לפני 14 שנים. 6 בספטמבר 2010 בשעה 19:36

לצערי אנחנו חיים בחברה אטומה.

יהירה...

אגואיסטית...

חבל. חבל שאין קצת יותר אהבה לזולת.. ולא אני לא מתייפיפת ולא .. זה לא בא מתוך נאיביות , כרגע..

פשוט באמת מייחלת ליום שבו תהיה אהבת חינם.

ולא כל אחד סביבך ישמח כשרע לך ויתעצב כשטוב לך.

חבר יהיה חבר אמת ולא מתוך אינטרסים.

טוב.. מספיק פילוסופיות להיום.
חזרה למציאות..

לפני 14 שנים. 24 באוגוסט 2010 בשעה 18:40

מכירים את התחושה...

חוסר שקט..?

עצבות ללא סיבה נראית לעין..?

חוסר סבלנות..?

חשק ללבד..?

דחף לפליי ליסט קודר ואפל... אביתר בנאי המדהים.. וכאלו..??

מחשבות ללא הפסקה עד שכבר כל כך כואב הראש..?

פחד מטעויות.. או שמא כבר עשיתי טעות..??

טוב.. זה ממש לא PMS... אני גם צינית... אוףףףףףףףףףף.

אולי...
אולי פשוט אתן לזמן לעבור.. והיום יגמר... ויתחיל חדש....

ויהיה טוב.. ??

אולי.

לפני 14 שנים. 16 באוגוסט 2010 בשעה 19:35

עוצרת את הרכב קרוב .. קרוב לחוף.

עוד לפני שפתחתי את הדלת לצאת כבר התחלתי להתרגש.

הכחול הזה.. עושה לי דברים בבטן. בלב. בראש.

רוצה תובנות - הולכת אליו...

רוצה לבכות - הולכת אליו...

רוצה להרגיש - הולכת אליו...

רוצה להחליט - הולכת אליו...

אז למה.. למה היום כשהלכתי אליו - הוא לא גרם לי להבין... הוא לא הוזיל אפילו דמעה קטנה... הוא לא גרם לי להרגיש דבר..

אבל החלטתי.

היום הוא לא יעשה זאת עבורי.
זה שלי.

בפעם הראשונה בחיי הולכת לעמוד על שלי.
לבחור בחופש.
לבחור בחיים.
לבחור להיות - פשוט אני - אישה . ולא אישתו.

לפני 14 שנים. 15 באוגוסט 2010 בשעה 18:46

לגימה ראשונה...

מרגישה טוב.

לגימה שנייה...

מחייכת. זו מסיבה . מותר לי.

כוסית שניה...

הראש מסתובב לי...

האנשים סביבי מלאי חיבה.. מביטים בי במבט של ידיעה.. היא שיכורה.

כוסית שלישית...
כבר לא פה.. מרחפת בחלל - מודעת למה שעתיד לבוא.

הערב ממשיך.. המוזיקה שם. הלב דופק חזק. ואני יודעת.. מחר אכעס.
מזיזה את גופי לפי קצב המנגינה.
מנסה להסיט את המחשבה ממנה.. מהכוסית הבאה.

מהיי הכל הפך לדאון.
מבטיחה לעצמי - לא תהיה פעם הבאה.. אני מהבר רחוקה ודיי.

לפני 14 שנים. 15 באוגוסט 2010 בשעה 18:38

היו לה חיים טובים והיא חשבה נוראים.

היו לה הצלחות והיא איבדה את כולן...

היו לה שאיפות והיא זרקה את כולן לפח.

היו לה חברים והיא רצתה לבד...

הייתה לה משפחה והיא הפכה עצמה יתומה.

הייתה לה היא עצמה והיא התעלמה .. נעלמה.

לא הייתה לה אהבה גדולה - של "עד המוות יפריד..."

והיא חלמה.. חלמה על לב פועם , כואב , מורגש ומרגיש...

והים - הוא רעש וסער...

הגלים אל החוף הגיעו ולקחו איתם את החלום ואותה. לנצח.