אמיצה

זה כיף .. כיף... כיף !

היום ..

אני מתחייבת.

אנסה לפחות לאהוב את זה... אם לא אקבל התקף לב באמצע ((:

כן - מתחילה מחדש בספינינגגגגג .

(הולך לכאוב לי התחת מחר כמו שאני אוהבת..חחח)

וזה.. סתם כי אני מתלהבת שהצלחתי

והוא התחיל רע...
עם המון חוסר סבלנות... וכעס...

ואני שונאת להתחיל ככה בוקר.
ואז בדרך לעבודה...

זה מה שהשמיעו .. וזה נתן לי כזה בוווום לנשמה...

לא יודעת למה.. אולי הכל יחד...

מה שבטוח.. שנמאסו עליי המלחמות..בכל הגוונים והצורות..

מעכשיו - שלווה !!

הצלחתי??????

(ממש סוד צבאי.. איך מצרפים פה שיר)

כאלו

שרצות בראש..

מעייפות..

מעציבות...

מעצבנות...

מרגשות...

מבלבלות...

מכאיבות...

מאכזבות...

מחשבות על מחשבות על תהיות על כל כך הרבה ...

וואוו .. אני זקוקה לניקוי ראש.
ליכולת להצליח להתרכז בעיקר בשמח.. החשוב.. העיקר ולא התפל.

ולצחוק..

ולצחוק..

כמה כיף זה לצחוק ככה , אבל צחוק אמיתי , משחרר..

כזה שכל פעם שחושבים על מה גרם לצחוק הזה להגיע והנה הוא מגיע שוב..ובגדול...

הבעיה אצלי שכשאני מתחילה לצחוק - זה פשוט לא נגמר.

אה.. עוד בעיה (שמסתבר שלא רק אני חושבת שזו בכלל לא בעיה ) שלא כולם מבינים את ההומור שלי..

מבחינתי אם תוך כדי שהסתובבתי העפתי לך מרפק , בטעות , לראש - מצחיק.. לא?? זה לא הכאב שמצחיק אלא הסיטואציה..

שרק נצחק. ונצחק. אמן.

לפני כמה חודשים ראיתי אותו .. בבנק..

כל כך שמחתי.

אדם בגילו.. 80 וקצת בערך.. ונראה מצויין.. מתפקד - טפו טפו..

כמובן שגם הגעתי הביתה .. ודיווחתי לאמא .. לשכנה.. לחברה.. ש XXX נראה ממש "בלי עין הרע" .. ושהיה בבנק ואיזה יופי...

שבוע לאחר מכן - מגיעה למושב ללוח המודעות לגלות מודעת אבל על שמו..

אירוע מוחי.. הייתי בשוק.

לפני שבועיים .. ראיתי אותה.. צועדת.

כל כך איתנה.. חזקה.. נראית מצויין חשבתי לי..

כל כך מבוגרת וממשיכה לצעוד.. ולסחוב סלים ושקיות... ואוו חשבתי לעצמי.. הלוואי על כולנו בגילה...

היום - מודעת אבל על שמה בלוח המודעות...

אני מפחידה את עצמי.

לפעמים..
מתחשק לבד.

שקט.. זמן למחשבות.. זמן לבהיות.. זמן של "איכות" עם עצמי..

אבל כשאני כבר לבד..
זה מציף.. ברגע אחד זה עושה טוב ואז בשניה זה עושה רע..

רציתי.. בחרתי לקחת את המושכות על החיים שלי , אני יודעת .. אני לא מצטערת על זה לרגע אחד.

אבל לפעמים השקט עושה הרבה רעש.. ורעש צורם.

והמסביב נעלם. ולא רואה שום דבר. רק יודעת שזה זמני.

"ברחתי" אתמול למקום רועש , נכון אני יודעת שמעבר לרעש זה עושה לי טוב לצאת , לפגוש אנשים יקרים ..להתלבש ולהתאוורר מהיומיום.

אבל גם שם.. פתאום רציתי לבד. ומה רע בלבד???

המוני אנשים סביבי .. ואני רוצה לבד.

ואין - אין לבד. כל פעם מישהו אחר בודק\ת.. "למה את לבד"..??
וזה עושה נעים בלב שאכפת.. אבל גם נורא עצוב ש לבד מתפרש לא טוב..

ואז כל רצועה בפליי ליסט מקבלת משמעות.. והמילים נעשות כל כך "אני"
והסשנים סביבי נהיים שקופים ..
והכל נראה חשוך..קודר.. מוזר.


עוד מעט הרעש האמיתי .. הצחוק .. ההשתוללויות ..החיבוקים .. הנישוקים.. האהבה האמיתית של החיים שלי .. עוד מעט הם כאן.

מחכה לשעה שבה אחליט מה ללבוש

מחכה לגרוב את הגרבוני רשת השחורים

מחכה לשעה שהאדרנלין יתחיל לעלות...

מחכה לרגע שבו אמרח על שפתיי את הוורוד המבריק ואת השחור על הריסים.

מחכה לדקה שאנעל את העקבים הגבוהים..

מחכה לשעה שאתכונן כבר לצאת לדרך...

מחכה לדרך.. שלא נגמרת מרוב צפייה ..

למוזיקה שגורמת לדפיקות לב.. לאלכוהול ( לא.. אליו אני לא מתקרבת הערב (: )

לאנשים המקסימים שכיף לפגוש כל פעם מחדש.

אחחח.. אני כל כך אוהבת מסיבות ..

לשבת מולה.. ובפעם הראשונה להוציא את הלכלוך הזה..

זה שטאטאתי עמוק עמוק מתחת לשטיח שלי.

נכון.. זו היא שהתעקשה שנלך.. היא זו שהיה לה מה להגיד לי...

היא אולי לא תיארה שיש לי כל כך הרבה מה להוציא .. אני לא אדם שמוציא.

אבל סוף סוף.. אני מרגישה נקייה .

טוב.. נו..

נקייה חלקית לפחות.