אמיצה

לכולנו יש כל מיני תקופות בחיים..

היום הזכירו לי את תקופת ה "נפילות" שלי.. בדיעבד , היום זה מאוווד הצחיק אותי...
להיזכר ..ולצחוק.. ולחשוב על כמה נאיבית הייתי ועדיין...

להיות נשלטת בתחילת דרכה זו תקופה לא קלה.. בעיקר אם ה"שולטים" שהיא פוגשת הם ...
בואו נגיד ..לא מה שהיא מחפשת לעצמה.

היה אחד שהגיע לסשן ההיכרות עם חוזה מסודר ב 8 עמודים כתוב באנגלית (רמת שפת אם)..
שבעיקרו אמר שלי אין כל אפשרות להפר את אותו חוזה.
שתיאר בפרוטרוט את מערכת היחסים המיועדת...מה מותר לי (כמעט כלום..)
מה אסור לי.. (זה היה העיקר...)
היה אחד שכנראה החליט לנסות עליי סשן קשירות .. רק חבל שהוא לא ממש ידע לקשור...
וכתוצאה מכך (וגם מהעובדה שלא הייתה כימיה) באמצע הסשן פשוט קמתי והלכתי לאמבטיה..לשטוף פנים..להרגע ...
ולהודיע לו שכאן ועכשיו הסשן ניגמר (לא.. זה לא היה מסובך בכלל להתיר בעצמי את הקשרים ולקום...)
היה אחד ששבר לי גבול בפעם השנייה בערך שניפגשנו (בדיעבד היום אני שמחה שהוא עשה את זה.. זה הוכיח לי שזה היה גבול מיותר)
טוב.. נראה לי שהבנתם את העיקרון...
יש עוד דוגמאות אבל הן מיותרות.
אני חייבת לציין שבאופן מפתיע אף אחד מהם , השולטים , לא חשב שאני צריכה איזו מילת ביטחון...
ואני.. נאיבית שכמותי סמכתי עליהם.. אולי נאיבית זו לא המילה.. בטפשותי .. זה יותר נכון.

מה שאני רוצה להגיד .. זה לא שאני בעצם רוצה לרכל..או חלילה להביא את "לשון הרע".
גם מקווה שלא פגעתי חלילה באף אחד/אחת ..כי זו לא הכוונה .

פשוט נזכרתי בהתחלה... והיא קשה.. ולפעמים גם מאוד לא בריאה.
והיום.. במקום בו אני נמצאת .. שהוא שפוי.. בריא.. ובטוח אני יכולה גם קצת להסתכל אחורה ולנשום לרווחה.
מקווה שכל אחת /אחד שמתחיל את דרכו באיזושהיא דרך חדשה יעבור אותה בצורה בריאה ..נעימה..שפויה.. ועם חוויות טובות.

ושיהיה סופ"ש ממלא באנרגיות טובות .

כן..
מסתבר שכל אלו שטענתי שהם דבילים כשאמרו לי ש.."ציפיות זה רק בכריות" ..
מסתבר שהם צודקים.

לצפות.. זה דבר לא מומלץ..
זה מה שלמדתי לאחרונה .. בכל אופן.

מצפים.. מקווים.. ושוב מצפים ומה בסוף..???

נכון מאוד.. מתאכזבים.

אז.. סליחה עם כל אלו שקראתי להם דבילים...
צדקתם - "ציפיות זה רק בכריות" .

והנה אחת שמדהימה בעיניי.. בלי קשר לכלום.

כל כך הרבה שאלות..
שלי את עצמי..
שלו אליי..
שלהם ...

ואני תוהה.. יש תשובות שלא יפגעו באף אחד?

ויודעת את התשובה..והיא פוגעת. ברמות שאני לא מסוגלת לפגוע.
אז איך.. איך עונים בכל זאת??? ואת האמת.

אני שואלת את עצמי... אולי אני אגואיסטית???

אולי הייתי צריכה לעצור. להפסיק לחיות ולהקריב הכל למענם???

לא יודעת. קצת מבולבלת.
ובעיקר יודעת שלא היה לי שום פתרון אחר.

והוא עמוס....
והוא הולך להיות מעייףףףף
והוא בטח לא יהיה פשוט.

בינתיים..מנצלת את העובדה המבורכת שעד 1300 יש קצת שקט

וזה ברקע .. בינתיים..

סופש נעים לכולם

לזה.

אבל למה לעזעזל לזה?????

עוברת עם עצמי.. נקרא לזה סוג של משברון..

הכל נראה קשה..
התקווה נעלמה...
העצב משתלט..
אין סבלנות או חשק לכלום...
הבכי מגיע ואין עליו שליטה... כשזה בא זה בא - גם אם זה בסופר בין המדפים..

שואלת את עצמי יום יום.. מה אני עושה. איך מתמודדים. מה קורה לי. למה רע לי.

ואין לי תשובות.. אני נבהלת מהסיטואציה ..
ואז ..ברגעים האלו שאני מרגישה הכי אפס בעולם.. הכי עצובה.. הכי מבולבלת ומתוסכלת
יש אנשים טובים . יקרים. קרובים. מחבקים . מחזקים.
ואני לא משתמשת ב "במה" הזו .."להודות" להם.. כי זה באמת מהלב . אני מרגישה.
מחבקת חזק.
איך אמר "הכלוב" - "עברנו את פרעה ..נעבור גם את זה"

(יש גם את אלו שבוחרים להתרחק במצבים האלו..וזה בסדר. לא שופטת אף אחד. מבינה.)

שמצב הרוח מושפע מאוד מהמוזיקה שמושמעת ברקע...??

אני בטוחה שכן... כולם יודעים את זה.

הנה.. אחד שאני מאוד אוהבת .. בעיקר את המילים :

"ילדה גדולה ואבודה של אהבה...אני מכיר אותך כל כך בלי לדבר
כל מה שתמיד ביקשת , כל מה שתמיד חיפשת ..למצוא את האחד שישאר
בידיי את יכולה להישבר..."