פשוט אין לי מושג איך ארדם עכשיו.
למה..??? למה נשארתי..?
הייתי חייבת להמשיך לצפות??
היא הייתה כל כך יפה.. כל כך חזקה.. כל כך לא כנועה.
הואשמה בבגידה.
ובאיראן זו סקילה...
וזה עשה לי רע. הבטן שלי מתהפכת. אני כל כך כועסת.
לא מאמינה .. אבל כן. ככה משלמים שם לנשים שחושדים כי "חטאו".
וזה הורג אותי .. איך אפשר לשפוט ..ומי שם אותי או אותך או אותם להחליט מי יחייה ומי ימות ואיך....
והכי נורא ..או אולי לא - אבל בעיניי כן - היא אפילו לא הייתה אשמה.. הם סתם הכריחו את הגבר שאיתו כביכול הייתה לשקר.
וכן - זה סיפור אמיתי..
ואני עדיין בשוק.
למה נשארתי לראות..?
הסקילה הייתה פשוט קשה לצפייה עבורי.
והעיניים שלי לא ירדו מהמסך... והדמעות גם...
שיהיה לכם לילה טוב -
לי הוא בטח יהיה רע. רע מאוד!
אמיצה
פשוט אני. פשוט אישה.הנה.. הוא הגיע (בערך שניה אחריי שהקודם נגמר...)
שיהיה לנו סופש נעים.. רגוע.. ובריא!!!!!
זה יפה בעיניי..
תהנו.
אביב גפן.. ליווית אותי ברוב התקופות האפלות בחיי..
המילים שלך כל כך מדברות אליי ..עליי...
אתה כמוני - מאין כוסברה כזו - או שממש אוהבים אותך או שממש שונאים אותך.
(רק ש לי , לא כמוך , זה מאוד מפריע .. התחושה הזו שאולי לא אוהבים אותי... למה..??? שאלה טובה.. הלוואי והייתי זורקת ז' כמוך . על כל העולם.)
אני - אוהבת. מתחברת. מרגישה ומתרגשת ממילותיך כל פעם מחדש...
קצת חוזרת לגיל 17 עכשיו.. השיר הזה אמנם מדבר על זוג (ככה אני מרגישה..אולי טועה..) אבל לי הוא מתחבר מאוד לחיים עצמם.
לפספוסים .. לנפילות.. לפרידות מחברים אמיתיים (שכנראה לא היו כאלה..)
בזמן האחרון , אולי הגילוי העצמי שלי של האני האמיתית קצת מרתיע חברים , אנשים , משפחה .. אולי לאנשים קשה "לאכול" שינויים של הסביבה שלהם... אבל אולי העובדה שהתעוררתי אחרי שנים של שינה עמוקה קצת משאיר אותי לבד.
תובנות עצומות על החיים .. על השאיפות.. על כל מה שאני חולמת להיות .
רק לא מבינה למה " דרך " חייבת להיות תמיד רצופה בסלעים , מכשולים , גלי צונאמי וחושך מוחלט.
אוף.
איך.. איך תמיד יש לי כזה ביש מזל..????
דווקא אותי היית צריך לראות???
ולהיות כזה קשוח ואטום????
ולא להיענות לתחנוניי (כן.. אפשר להגיד שאפילו התחננתי) ..
להתעלם מהחיוך המבוייש שלי ..
ולרשום אפילו בלי לחשוב .. ככה בכיף... ועוד להגיד לי בנוסף שארים את הקול כי אתה לא שומע אותי ..(כשלחשתי לך בקול הכי חזק שלי שאני מצטערת..)
חייבת לתקן את הדיבורית.
1000 ש"ח ..היו שלום.
אני שואלת את עצמי מה הדבר הראשון שהייתי עושה אילו הייתי עומדת מול מכונה שתאפשר לי לנוע בזמן...
בדכ אני מאוד בטוחה בתשובה.
היום...
אין לי מושג.
מציצה בחלון .. הנוף ..המרחב..השדה החרוש...
הרגשות מעורבים.
מצב רוח מוזר.
מתחשק לי לפרוק.. ומתחשק לי להשאיר בפנים.
מתחשק לי לשיר.. ומאוד מתחשק לי לשתוק.
מתה לאכול משהו טעים ומשמין... אבל חייבת להכנס לשמלה בשישי...
רוצה שיכאיבו לי ויעיפו אותי גבוה.. ומצד שני רוצה חיבוק חזק חזק ..
מה יהיה???
אין דבר כזה!
נכון????
אז למה..למה לעזעזל התחלתי להאמין בה לפני כמה שנים...???
מה... זה כמו להאמין בפיית השיניים..?!
אוףףף... חייבת טיהור בהול.
אבל מבחינתי ..
היום אני במקום כזה , אמיתי עם עצמי.
וכל מי שיש לו פנקס לפתוח מולי - אז אני כבר יכולה להגיד לו שחבל...
חבל על הדף..
חבל על הדיו...
חבל על החשבון המיותר.
נכון שזה שגוי , לסגור דלתות...
אבל אם אנשים רואים לנכון לקרוא לי בשמות...
להחליט עבורי מה נכון ומה לא נכון במערכת יחסים וחברויות ...
אז מבחינתי , הדלת נסגרת. עד לרגע בו אותו אדם יחשוב טוב עם עצמו על היחס הראוי לי..
כן.
אני מתחילה לחשוב שאולי אני שווה ..
ושווה לא מעט.
אז מי שלא יעריך ..
מי שיחשוב לרגע לזלזל...
שיקח כ מובן מעליו..
מי שאולי נראה לו לפקפק באינטלגנציה שלי..
שאולי חושב שאני זו שצריכה "להשקיע" בתקשורת ביננו ..והוא יכול שלא..
אז שיחשוב שוב.
וזה בלשון זכר משום מה.. ככה יצא לי.. אבל זה לגמרי מכוון גם לנקבות בחיי..
והשיר - סתם כי זה מה שאני רוצה.
ימים קשים .. מקווה שהם עברו.
התגעגעתי..
אליהם.. הכי הכי.
אבל גם לריח..
לאווירה...
לאמבטיה..
וכן.. גם לשיגרה (שהיא תמיד שיגרע בעיניי..)