היא לא ידעה למה לצפות. מאסטר אהב להפתיע אותה מדי פעם והוא נהנה לראות את התגובה המבולבלת ואולי הלחוצה שלה מפני הלא נודע. כפי שהורה, היא כדררה את עצמה לכדור כנוע על השטיח הדוקרני בכניסה ודפקה שלוש פעמים. שום תזוזה לא נשמעה מתוך הבית. לשבריר שנייה, חששה שאולי טעתה ביום וחרדה קטנה ניקבה בנשימתה. שניות ספורות של המתנה מתוחה ורחשים של צעדים וחפצים נגררים נשמעו מתוך הבית. המפתח קרקש, במנעול שלו אוושת הדלת הנפתחת שחררה אנחת רווחה מפיה. היא הביטה בנעליו, לא מעיזה להרים את עיניה ולהישיר מבט.
הוא סובב על עקביו ובקול מתון הורה לה לבוא אחריו, על ארבע. היא שלחה יד אל התרמיל שלה ויחד איתו, גררה את עצמה פנימה, אל רצפת המטבח.
היום אני רוצה שתכיני את הבית לקראת אירוע בערב. כמה חברים והשפחות שלהם יגיעו לכאן ואני מתכנן ערב מהנה לכולנו. לפני שכולם יגיעו, את תנקי את הסלון, תכיני את הציוד שלי לשימוש ותדאגי שהבית נראה כמו שצריך. כן, מאסטר, היא הנהנה בדריכות. היא הכירה את הערבים האלה אצל מאסטר וגם אהבה אותם, אבל אף פעם לא ידעה מה יכילו או מה מאסטר מתכנן עבורה.
נותרו לה 3 שעות להכין הכול והיא לא בזבזה רגע במחשבות מיותרות וניגשה לעבודה. היא אהבה את המשימות האלה. העבודה הפיזית, האוטומטיות, המקצב הפנימי של המירוק, השפשוף, הטאטוא וכל מה שנדרש, הרגיעו אותה.
אחרי שעה וחצי של עבודה מאומצת, נשמע צלצול בדלת. היא התכוונה לרוץ לפתוח את הדלת, אבל מאסטר הקדים אותה והורה לה להישאר במקומה, על ארבע.
הדלת נפתחה ובפתח הבית ראתה ארבע בחורות, מורכנות ראש, מחכות בפתח. היא קלטה חיוך קטן של סיפוק על הפנים שלו, כשסימן לבנות להיכנס. הן צייתו ללא אומר ונכנסו בשקט לחדר הכניסה. ללא מילים, כל הארבע ירדו על ברכיהן, מתחו את גבן וצווארן וחיכו למוצא פיו של מאסטר הבית. ממקומה בסלון, יכולה הייתה לראות שהבחורות יפות. כולן עם שיער ארוך, אסוף לאחור בפשטות ולא מאופרות. מאסטר צעד לפניהן, כמו במסדר צבאי וסרק אותן, כמו רס"ר, לפני טקס חשוב. לרגע חשבה שאולי זה באמת מסדר צבאי. צבא סודי של חיילות שתפקידן היחיד הוא לשרת את מפקדן ולשמור עליו. הדמיון שלה לקח אותה לסצנריו מדליק של בסיס טירונות עם מפקד אחד ועשרות טירוניות וכו' וכו'... הסרט שלה נקטע באחת, כשמאסטר הסתובב ופנה אליה.
הוא הביט בה והרהר לרגע, כאילו שוקל את צעדיו, אבל היא ידעה שהוא כבר תכנן ותפר את הערב הזה עד לפרט הקטן ביותר.
כלבה, הוא התקרב אליה, בעוד הארבע עדיין מתוחות גב בחדר הכניסה. אני צריך שתבצעי כמה פעולות, לפני שהאורחים שלי מגיעים. בתור שפחת הבית, אני רוצה שתוודאי שארבע השפחות האלה מוכנות לשימוש. את תיקחי אותן לחדר האמבטיה, תוודאי שהן נקיות, מגולחות למשעי ותביאי אותן איתך לסלון. יש לך 20 דקות.
מרגע זה, אין דיבורים, אין שיחות חולין, אין אף רחש, לא ממך, לא מהן, לא איתי. כדי להבטיח שתשמרו על משמעת דממה, את שמה גאג לכולן ולעצמך. צאי לדרך, אין לך הרבה זמן, אמר ותחזק את דבריו בסטירה מצלצלת על כל לחי.
עם 4 גאגים פלוס אחד כבר עליה, היא ניגשה לארבעת הפסלים שחיכו בכניסה ובאצבע צרידה, הורתה להן לבוא אחריה.
מאחורי דלת האמבטיה הסגורה, היא ענדה להן את הגאגים ובלי הרבה טקסיות, הדגימה להן כיצד לעמוד בפישוק לפניה. ידיים מאחורי הגב, מבט לפנים, פישוק של 25 סמ'. חדר האמבטיה גדול דיו להכיל את כולן והתאורה הבלתי סלחנית חושפת כל שערה מיותרת.
אכן היא מצאה פה ושם פספוסים ובצביטות קלות על מקום הטעות, הראתה לשפחה איפה לגלח שוב. אותו תרגיל בוצע גם לאזור הישבן. היא הדגימה על אחת השפחות, כשכופפה אותה קדימה על מנת לחשוף את פי הטבעת וכך בדקה ישבן אחרי ישבן, כדי לוודא שכולן ייצוגיות.
בסיום המסדר, נותרה עוד דקה לאסוף שיער שוב, להניח שפתון אדום ולצאת בזריזות אל חדר הכניסה.
בזמן שהן היו בחדר האמבטיה, מאסטר הכין את הסלון, על פי תכניותיו. ארבע עמדות הוכנו, עבור כל אחת מהשחות, שתפקידן החל להתבהר לה. זה לא יהיה ערב רגיל של סיגרים והצלפות. ערבים כאלה, מהנים ככל שיהיו, הם מוכרים לה היטב. השולטים מביאים את רכושם איתם, משתמשים בכלבות כל הערב בעזרת החבלים, השוטים, האזיקים וכל השאר.
לא, הערב הזה יהיה שונה. מאסטר חובב החפצה, הזמין ארבעה שולטים להדגים על הרכוש שלהם את עיקרי ההחפצה של הנשלטת.
צלצול בפעמון הכניסה. תעמדי כאן, הוא הורה לה ובעוד ארבעת השפחות על ארבע בסלון, הוא עצמו ניגש לפתוח.
ארבעת השולטים ומאסטר נכנסו לחדר, לאחר דיון קצר בחדר הכניסה. מה נאמר שם, אין לדעת. אחרי כמה דקות, נכנסו כולם לסלון וכל שולט פנה להתעסק עם השפחה שלו. חבלים נשלפו, שרשראות נכרכו, כיסויי עיניים אטמו מבטים. היא, מצדה, עמדה בפינה, ללא תנועה ורק הביטה בלחץ הולך וגובר על המתרחש. תוך כמה דקות הפך הסלון "הנורמלי" למראה, לחדר ייעודי, עם רהיטים וחפצים מיוחדים למראה. בידיים מיומנות הפך כל שולט את שפחתו לעצם דומם וחסר תנועה, מותאם לצרכיו ולפטיש שלו. בפינה אחת של החדר, הדום קטנטן לפני כורסה. בפינה אחרת, בעזרת שלד ייעודי, כורסה מעניינת. הראש למטה, הישבן הוא המושב, הרגליים הם המשענת. הראש עטוף לגמרי, למעט חריר נשימה לאף ואין כל זכר לבחורה היפהפייה שנכנסה אל הבית לפני כשעה. פינה אחרת הוארה באור ארוטי, כשבחורה ארוכת רגליים נעטפה כולה לבלי הכר, בעמידה מתוחה ועל ראשה הורכב אהיל ססגוני. נורה קטנה הוצמדה לצווארה והודלקה לנוחיות האורחים. השפחה הרביעית הוסבה לשולחן צד, כשהושכבה על גבה ונעטפה כולה בבד שחור. רגליה כונסו אל החזה, כפות הרגליים וכפות הידיים בתנוחה קבועה, תמכו בלוח זכוכית. השולחן הועמד במרכז החדר ועליו נערמו פריטי ציוד, ונרות דולקים. שתי הנקודות החשופות שנותרו היו הפה שלה והכוס המגולח.
היא עמדה קפואה על מקומה, מבלי לדעת מה מצופה ממנה ואחוזת פחד ממה שהתגולל לפניה. הבחורות כבר לא היו. במקומן נתמלא החדר בחפצים כהים, מעוקמים וחסרי זהות, חיקויים לרהיטים בסיסיים, בעלי מראה מעוגל משהו, אך פונקציונלי. היא הרגישה איך נוזל חמים מתחיל לברוח לה בין הרגליים. בלי שרצתה בזה, המראות האלה ריגשו אותה, עוררו את חושיה.
מאסטר ניגש אליה וחייך. שלא תחשבי שאת סיימת. יש לך תפקיד חשוב הערב. צפויים להגיע אורחים נוספים ואת תשמשי אותי במהלך הערב.
רדי על ארבע, הורה לה. בלי לחשוב, היא מיד נעמדה בתנוחה שהכירה כה טוב. כנועה, צייתנית, מיידית. אלא שמאסטר תכנן משהו חדש. בזריזות ומיומנות, החל מאסטר לעטוף את הגוף שלה באותו חומר אטום, דמוי תחבושת אלסטית. לגבה הוצמד מגש רחב שנתמך בבסיסו בקרש שנמתח מהאגן ועד הקודקוד שלה. המגש אפשר לה תנועה כמו כלבה, על ארבע, אבל הקרש הארוך מנע ממנה להרים את ראשה. הראש שלה הוצמד אל הקרש ואיפשר לה לראות את הרצפה שתחתיה. היא יכולה הייתה גם לפתוח את הפה, אבל נאסר עליה לדבר.
את תסתובבי בכל החדר, ותגישי משקאות לאורחים. הישבן שלך יהיה חשוף וכולם יוכלו להתעסק איתו. הפה שלך יוותר פנוי ואת תשימי אותו לשימוש.
האורחים זרמו פנימה והערב היה בשיאו. משקאות הונחו על המגש והיא, כמו צב איטי ומגושם, התהלכה ביניהם. מושפלת, חסרת זהות, נמוכת קומה וקטנת אישיות. היא חשה שמעולם לא הייתה מישהי אחרת. שתמיד הייתה רק רהיט מהלך.
בשלב מסוים, הוסרו מעליה כל הכוסות והחפצים שסחבה והיא הונחתה אל השולחן. הפרצוף שלה הוצמד אל הכוס החשוף. בזווית העין ראתה שנר בוער הוכנס לפיה של ה"שולחן" ומנע ממנה להוציא קול. היא ליקקה אותה וחשה רעד קל עובר בה. הלהבה שלה הנר ריקדה מעט ויושבי החדר הגיבו בהתאם. מחיאות כפיים ספורות נשמעו וכמה צחקוקים. היא שלכה לשון את הכוס המגולח ונתנה לו ליקוק ארוך וענוג מהקצה העליון ועד הבסיס. השולחן נרעד כולו והשמיע אנחות חנוקות. זה רק חיזק את הנחישות שלה לשבור את המסכנה המוחפצת ולחשוף אותה במערומיה. הלשון שלה חדרה פנימה. חקרנית, נחושה, ידענית, כמו איבר מין, הצמידה את כל פניה והכניסה את הלשון עמוק ככל שיכולה הייתה לחדור. המיץ החם שחיכה לה היה כמו מעדן חמים וארוטי. היא נשקה בלהט לכוס החם ושתתה את הנוזלים שהפיקה, כפרס. השולחן כבר איבד שליטה בשלב הזה. הנר המרקד בקצה השני, כבר נשלף מפיה ובמקומו נצמדה אליו שפחה כלבתית של אחד השולטים שהוזמנו. שני הקצוות שלה היו מגורים כל כך ,שכבר שכחה להיות רהיט חסר חיים והתמסרה ללהט שבמתקפה הארוטית שנכפתה עליה. היא הציבה לעצמה מטרה, להגמיר את השפחה הזאת, בכל מחיר. הלשון שלה קדחה בה, מצצה אותה, גירתה את הדגדגן ושיחקה בה. האורגזמה לא אחרה לבוא. השולחן הגונח, החל לצרוח לתוך כוס אחר שהונח על פיה. גמירה עצורה אבל פרועה. היא נאבקה במעטפת שלה, בזכוכית שהונחה עליה, בהיותה חפץ. האורגזמה שלה השתוללה מתוכה להנאתם של היושבים מסביבה.
בגאווה קטנה על הצלחתה, היא הניחה לשולחן המתנשף והחלה להתרחק ממרכז החדר, אבל מאסטר תפס אותה בצוואר. יפה מאוד, יופי של ביצוע, הוא החמיא לה בלחש, אבל את לא הולכת לשום מקום. את חוזרת לשרת את האורחים שלי ולהיות מגש מהלך. כוסות ובקבוקים הועמסו עליה. היא חשה מושפלת עוד יותר מקודם. הרצפה נראתה לה כמקום הכי ראוי לה, אבל לא איפשרו לה לנוח או להיעלם בפינה חשוכה. ידיים נגעו בה, ישבנה היה נגיש לכל אחד. בפה שלה הוכנס גג כדורי שנקשר אף הוא לקרש שקיבע אותה. היא התהלכה סביב, שירתה את האורחים והייתה כמו איי-רובוט שמטייל לאיטו בחדר מלא אנשים. הכוס שלה לא נותר מיותם. מאסטר דאג להצמיד לה מצבטים ומשקולות לשפתיים שהקשו עליה את התנועה. הסבל היה בלתי נסבל, אבל לאיש לא היה אכפת.
השעות נקפו, הסבל היה קשה מנשוא. השפתיים שלה בערו ונמתחו מעבר ליכולת. היא ביצעה את משימתה נאמנה. נשכה שפתיים והמשיכה את המוטל עליה. עולמה הלך ונעשה קטן, חשוך, ונתון למקצב הזחילה שלה על הרצפה. היא כבר לא זכרה מי בחדר. הסשנים שנערכו מעליה, המופעים הקטנים שהועלו, הארוטיקה שהשתוללה, כל אלה כלל לא היו בתודעה שלה. היא רק זחלה בין הרגליים שעמדו מעליה, שימשה את השותים והאוכלים. התקדמה לאיטה, ללא תוכנית וללא סוף נראה לעין. האוטומציה הייתה הדבר היחיד שקיים בשבילה. אפילו לא זכרה שיש לה מאסטר, שהיא שפחה, היא הפכה לחפץ נע ותו לא.
גם כשהערב הגיע אל סיומו הטבעי והאורחים החלו לארוז את עצמם, היא המשיכה במשימתה. האהיל פורק, השולחן הועמד שוב על שתיים, ההדום שוחרר והכורסה התיישרה ושבה להיות שפחה. אבל היא? היא המשיכה להסתובב בחדר, מגש קשור לגבה, ראשה נתון בסד שלו, מצבטים מכאיבים על השפתיים. רק כשמאסטר נעמד מולה, חסם את דרכה, היא נעצרה.
יפה מאוד כלבה שלי. היית חפץ מושלם הערב. את ראויה לשבח. מאסטר פרק ממנה את הציוד, שחרר את המצבטים וכרך עליה חיבוק מחמם. רק אז, כשחשה את הידיים העוטפות שלו סביבה, חזרה אליה תחושה אנושית ראשונה והיא פרצה בבכי משחרר. כל הגוף שלה נמס לתוך החיבוק של מאסטר וכמו חיה ששוחררה מכלאה, היא הרגישה אושר צרוף.