666

את הבית שלנו בית רגיל עם גינה. מדמיינת איך אנשים עוברים ברחוב ולא יודעים מה אנחנו עושים מאחורי הגדר הירוקה. הם לא יודעים איך אני קמה בבוקר ומכינה לך שתיה ואת העיתון. הם לא יודעים איך אני מעירה את 2 השפחות שישנות למטה, ומורה להן להכין את עצמן לקראתך. הם גם לא מכירים את כלי האוכל שלהן - הכלים שמהם הן אוכלות את כל הארוחות שלהן. מדמיינת איך אתה מתעורר ועוד לפני שגמרת להתקלח, השתיים עשו כבר חוקן ונעמדו עם תחת מורם בפתח המכלאה שבנית להן. אתה יוצא אלינו בשביל הבדיקה היומית. אני מדווחת לך איך עבר עליהן הלילה ומה עליהן לעשות במהלך היום. הן לא פוצות פה. אפילו לא מסתכלות לך בעיניים. הן חפצים בלי שם ובלי זהות. אתה בודק את מלאכת הגילוח והניקיון האישי של כל אחת, ואני מענישה את מי שפספסה או שכחה לאסוף את השיער.
את העונש אתה קובע. כמובן. והעונש יתבצע לעיניך או בכלל לאחר שתלך לעבודה. לפעמים אתה אוהב להסתכל איך אני מצליפה בהן. איך אני מחנכת אותן לאהוב אותך.
אתה מתרווח בכורסה ובעוד אחת מוצצת לך, השניה עומדת על 4 וסופגת ממני כמה הצלפות שאתה מאשר. היא סופרת ומודה לי על העונש ועל החינוך, כי לכל טקס יש חוקים.
אני מדמיינת איך בלילה, לפני שאתה כולא אותן חזרה ומהדק את הקולרים שלהן לקיר, אתה מזיין אותי לעיניהן. אני גומרת רק ברשות ולאחר שמילאת אותי, אני מדמיינת כיצד נועלים את שתי הכלבות ויוצאים לארוחת ערב. אף אחד לא יודע מה השארנו בבית, בקומת המרתף, ואף אחד לא יודע מה קורה מאחורי הגדר הירוקה. רק אנחנו.