לפני 13 שנים. 16 בפברואר 2011 בשעה 19:32
ניסיתי פעם.
לכתוב בלי לדעת מה, לרוץ אחרי המחשבה, מילה אחרי חצי אות, משפטים מעורבלים, דקים, שטוחים.
לכתוב את מה שחושב - לא לחשוב את מה שכותב.
זה לא קל, אין מספיק חמצן שם למעלה לאימון האינטרואלים הזה.
ומנסה גם עכשיו.
לכתוב ללא השראה, ללא הגיון, ללא מסר, לכתוב סתם. כתיבת חינם.
יש בזה גם משהו מקל, מניח, חסר כובד המשקל של המשמעות. לא כל מה שבפנים יוצא החוצה. המילה מחליטה מחשבה. ולא באמת.
עוצר לנשום, קשה לרוץ על מכונת הריצה הזו. המקלדת קובעת קצב. מעלה את הדופק. חייב לנשום.
המלים רצות, מזיעות, מתנשפות, נרדפות אל המסך.
בבל"ת.
סופר סתם.
