לפני 12 שנים. 10 באפריל 2012 בשעה 21:51
מלא בעצמי מרוקן מחושיי, נסיון ששחק את הרגש
תובנות שהניסו דמיון, אין כבר כמעט על מה לגשר
השראה קהה מאובקת שולחת מלים מעומעמות אל הדף הריק
התנגשות לבטים. פעם הימרתי, היום רק מחליט
הנסתר גלוי כבר לעין, הניחוש עוטה מסיכת ידיעה
התבוננות מעמיקה מעוורת, תום משכר שאבד לו
בוחר בנכון ונמנע מהנוח, בקרבות עם הפחד הוקרב שכרון החושים
דובק בלחשוב, להבין ולדעת, להרגיש ולגעת הפכו לשבויים
הרגש כאש שכובתה לה במים, גאות התבונה טיבעה נפש בוערת
גחלים עשנים שצפים על פני ים כבד ודביק
הייתי אחר ונהייתי עצמי, מים שקטים גועשים
עתה רק נותר להצית את הים, להבות נישאות על גלים