השטן על כתף ימין אומר לי:
- מה אכפת לך, גם ככה עברת את הממוצע הנורמטיבי. אחד לפה, אחד לשם. זה לא משנה. מי רוצה למות בלי לדעת שהיא חוותה הכל מהכל, וכמה שיותר ממנו? בינינו, זה לא פוגע. אז תדחיקי קצת, לא נורא. מי רוצה חיים משעממים צבועים בשחור ולבן?
המלאך על כתף שמאל מתערב:
- רק לפני כמה שבועות קיבלת החלטה להפסיק עם השטויות. רוצה להיות אדם בוגר? רוצה לקבל החלטות נכונות? תעמדי מאחורי המילים של עצמך. שום טוב לא יגיע מרנדומליות. את עוד תתעוורי מכל הצבעים האלה, לא תוכלי לראות מה נכון.
הם רבים ביניהם מה כדאי ומה לא. אם זה המצב, לכולנו יש פיצול אישיות. הקולות בראש לא מפסיקים לטעון בעד ונגד.
ואני, לא יכולה להחליט כי אני הכל מהכל. רוצה עוד אבל גם רוצה כלום. רוצה עכשיו אבל גם לעולם לא. מבטיחה שזה יגיע, אבל נאבקת בדרך שתוביל אותי לשם.
- בסוף יהיה טוב. אכוון אותך לנתיב הנכון.
- אבל עד שתגיעי לסוף... לפחות תהני מהפיתולים וקיצורי הדרך.
ויחד איתם החלטתי לשנות כיוון,
ולתת למשהו אחר להוביל אותי.
אז הפסקתי לחשוב ופשוט עשיתי,
קעקוע.
קצת בעייתי, אני יודעת - קעקועים זה ממכר.
אפילו יותר למזוכיסטים שנהנים מהם, או סתם כאלה עם סף כאב גבוה.
הוא השועל שלי, שרציתי כל כך הרבה זמן. מורה הדרך, שיכוון אותי כשאני הולכת לאיבוד. קרוב ללב, שלא אשכח להקשיב גם לו.