לפני שנה. 22 בנובמבר 2023 בשעה 7:53
לא יודעת את מי להאשים
את המלחמה
את עצמי
את השיעמום בעבודה
את החיים עצמם...
כל מה שעבדתי עליו כל כך קשה
כל השליטה העצמית
כל הניסיונות לכבות את החשק
פשוט יורדים לטמיון
יום אחרי יום.
וכשהמעצורים מתחילים להיעלם
אני רוצה סימנים
של שוט,
של חגורה,
של ידיים.
וגם זין. אי אפשר בלי.
זה לא משנה אפילו,
מה ואיך,
רק לתת למישהו את השליטה,
שייקח וישתמש,
שיגמיר ויכאיב.
יגיד לי מה לעשות,
ויעשה מה שהוא רוצה
כדי שלא אבלע בתוך
הפעימות בין הרגליים
הירכיים שנצמדות כל כך חזק
שזה כואב.
וזה כואב,
עד דמעות.
עד שכל הגוף מתכווץ
וכל נשימה - כבדה.
משכנעת את עצמי
מערכת יחסים ונילית
זה מה שאני צריכה
כדי שכל הבלאגן הזה יישאר עמוק
בתוך הקופסה הקטנה.
אבל
פאק
אי אפשר
